בחמישי בפברואר 2002 נשפט והורשע מתי כספי על ידי בית משפט השלום בתל אביב בעברת ביגמיה.

עקב הפרסום הרב שהיה למשפט, זכה מתי לקבל תגובות מעודדות רבות מתומכים בפורום באתר.

לקראת הדיון בגזר הדין אורגנה דרך האתר הפגנת תמיכה במתי. ההפגנה התקיימה ברחבת בית משפט השלום בתל אביב, ביום מתן גזר הדין, 27 בפברואר 2002.

מצויידים בשלטים ובכלי נגינה הגענו ושרנו כל היום, עד לאחר הדיון ומתן גזר הדין.

מתי ניגש אלינו להביע את תודתו כשההתרגשות הרבה ניכרת על פניו.


על התמיכה הרבה באתר הגיב מתי כספי במכתב הבא:

לאחרונה ביקרתי באתר והופתעתי מאוד לראות כ"כ הרבה תגובות חמות, תומכות ומעודדות. עצם הידיעה שקיימים במקומות כלשהם אנשים שונים, בעלי רקע שונה, אשר מתאגדים ביחד אל תוך האתר הזה ומביעים דאגה והזדהות - מחזקת אותי, את אשתי ואת בנותי. בימים אלו, כשאני עומד נוכח מערכת צדק מעוותת, הגורמת לתסכול וחוסר אונים, אני שואב כח גם מכם - הפעילים באתר - כי רק כך אני מסוגל להמשיך ליצור ולהופיע. כתוצאה מהמתרחש לאחרונה, ברצוני לשתף אתכם בחוויה: בהופעתי האחרונה בירושלים,נכחו באולם שני זוגות חברים שלי ושל אשתי. לאחר תום המופע הם ספרו לי שעם יציאת הקהל מהאולם, הם שמעו שני בחורים מדברים ביניהם על כך ש "הם קבלו את מלוא התמורה עבור הכרטיס שקנו" וכמו כן הוסיפו: "עכשיו הוא כנראה ילחין שירים לכלא"... ברור לי שיש אנשים מסויימים שדעתם כלפי היא שלילית וזו עובדה קיימת. אני מרשה לעצמי להעיד שמעולם לא עשיתי רע לאיש וגם לא אחלתי רע לאף אחד. הסבל שאני, אשתי ובנותי עברנו ועוברים עד היום, נובע משלוש סיבות: 1. רצוני לצאת מהבועה השקרית של חיי הקודמים, שמעולם לא התבססו על אהבה. (לצערי, חיים אלה נמשכו יותר מדי זמן כי לא הייתי מספיק אמיץ כדי לעשות את הצעד הזה מוקדם יותר!) 2. אחת התכונות המאפיינות אותי היא יושר או, אם תרצו, נאיביות. תכונה זו נוצלה ותורגמה על ידי אנשים כוחניים, סנסציונליסטים ומגמתיים - כאמצעי לעושק, רדיפת פרסום וניצול, תוך כדי רמיסת כל מי שעומד בדרכם - ובמקרה הזה - אשתי ובנותי. לצערי, בישראל: יושר ותום לב = פראייר! 3. זכותי כאדם חופשי לנווט את חיי בעצמי, לגור היכן שאבחר ולבחור בכל השקפת עולם שאבחר. אלה חטאיי. אני יודע שכמות האנשים מהסוג שציינתי למעלה היא קטנה ביותר. אני ישן טוב בלילה, כי הם לא מפריעים ולא מפתיעים אותי בשל היותם מה שהם. מפתיע אותי, (אני נמצא במצבים כל כך אבסורדים שמפתיע אותי שאני עדיין ממשיך להיות מופתע, כי מה כבר יכול עוד להפתיע אותי) לדעת שבתוך האולם בו אני מופיע, לאור הנסיבות הקשות ולאחר הופעה כ"כ מרגשת, יושב קהל שבא מתוך רצון ומתוך הערכה אלי כאמן ובתוכו נמצאים אנשים שפולטים משפטים רדודים כאלה... לשמחתי, אתם - רבים וטובים. האתר הזה, מסתבר, מהווה בשבילי כרגע מקום לבקר בו כשאני זקוק לכח נוסף. (אותו קשר אובססיבי בין שחיתות לבין אנשי סררה...) תודה רבה לכולכם! שלכם, מתי.

על מה שעבר על מתי כשראה את הפגנת התמיכה, כתבה רחל כספי:

שלום לכולם! אני רוצה שתדעו - שהדרך בה בחרתם להזדהות עם מתי, התמיכה, הכח והחיזוק שנתתם, האהבה שהפגנתם וההבנה שגיליתם בהיותכם שם - לפני, בזמן ובתום הדיון בתאריך 27 לחודש פברואר 2002, אף פעם לא ימחקו מזכרוני גם מפני שבאותם רגעים, כאשר הוא בישר לי את התוצאה, וברקע אתם נשמעתם, ההתרגשות היתה כל כך גדולה, שהוא לא היה מסוגל לסיים את המשפט שהתחיל; וכך הוא נשאר, חנוק בדמעות ברחבת ביהמ"ש - כשביד אחת, הוא אוחז את הנייד ומתנהג כאילו הוא משוחח, ובשנייה, מנסה להסתיר חלק מפניו בעזרת הדפים הארורים שקיבל מהשופט... הוא בסך הכל לא רצה שאתם - תומכים נפלאים, תראו אותו שבור - בוכה! אתם הוותם חלק חשוב להתרגשות הזו שהובילה לדמעות שאף פעם לא יתייבשו. ולכן, אני תמיד אהיה אסירת תודה לכם ואת הדמעות האלה, אני לא אשכח. תודה רבה לכם! שלכם, רחל כ.