קרבת אלוהים אהוד מנור / מתי כספי
גוף אחד (דואט עם יהודית רביץ)
     אהוד מנור / מתי כספי
כמה מילים אהוד מנור / מתי כספי
וזה כואב לי אהוד מנור / מתי כספי
שיר צבעוני אהוד מנור / מתי כספי
הצדדים האפלים אהוד מנור / מתי כספי
פעם ידעתי הכל אהוד מנור / מתי כספי
גדודים של הנופלים
     אהוד מנור / מתי כספי
מותר האדם... (קוהלת)
     אהוד מנור / מתי כספי
אני זקוק לך אהוד מנור / מתי כספי
עוד ועוד אהוד מנור / מתי כספי
נרקוד (דואט עם סימה שושן) אהוד מנור* / מתי כספי
רוח האדם אהוד מנור / מתי כספי

בונוסים:
סמבה בשניים (דואט עם שירי מימון) אהוד מנור** / בדן פדל
נרקוד (סויאן כספי עם חן עמר) אהוד מנור* / מתי כספי



אהוד מנור נפטר ב-2005 והשאיר אחריו טקסטים רבים שטרם נחשפו. מדובר במילים שאיש טרם ראה, ומתי כספי קיבל עליהן זכות ראשונים ממשפחת מנור. הוא לקח את הטקסטים הללו, הלחין אותם ויצר תקליט מרגש בטעם של פעם.
כשהלך אהוד מנור לעולמו סיפר כספי שהוא מרגיש יתום. "נפש תאומה", קרא מנור ז"ל למתי כספי - "האיש שנשמתי צרורה בנשמתו". ומכאן שם האלבום.
באלבום משתתפים גם יהודית רביץ, עידן רייכל, שירי מיימון, סויאן כספי, סימה שושן וחן עמר.


מן העיתונות:

"מתי כספי שוב מצויין. "נפש תאומה" הוא קלאסיקה שמזכירה את ימיו הטובים של כספי... ואין זה הישג של מה בכך... נדמה שעכשיו, ב"נפש תאומה", קרה לו משהו טוב במיוחד מבחינה יצירתית והוא אמנם נשמע "כמו פעם" אך גם חדש וטרי באנרגיות, בהתכוונות, בדיוק הביצוע. ואי אפשר להתייחס ל"נפש תאומה" רק כאל "האלבום החדש של מתי כספי". חמש שנים אחרי מותו של מנור (ב12 באפריל 2005) האלבום הזה הוא גם "החדש של אהוד מנור". פרט לשני שירים מפעם ("נרקוד" וחידוש ל"סמבה בשניים") כל השירים באלבום הולחנו בשנים האחרונות על ידי כספי למילים מעיזבונו של אהוד מנור ז"ל. הוא לא "מלחין" אותם אלא ממש מפיח בהם חיים. הפתיחה המצמררת של האלבום, בשיר "קירבת אלוהים" שכתב אהוד מנור (בעקבות פרק ע"ג בתהילים), כביכול אחרי מותו, היא תמצית הנס האמנותי שהתרחש כל כך הרבה פעמים במפגש בין שתי הנשמות התאומות. השיר הזה, שאהוד מנור כתב עשרה ימים לפני מותו, כבר בוצע בעבר בלחנו של מיכאל קלמנוביץ (תלמידו של מנור בבי"ס רימון) והושר בפי ערן טלמור. הגרסה שלהם מאד יפה, אך כשמתי כספי מלחין ושר את הטכסט, אהוד מנור ממש חי בתוך הלחן. כאילו המוסיקה של כספי התנגנה למנור בראש עוד בשלב היצירה, וגם בכיוון השני, כספי מוצא במנור את המילים שיתאימו למוסיקה שלו. בעבודתם המאד פורה היו לכל אחד מהשניים עוד שותפים ליצירה, אך נדמה שהחיבור המיוחד ביניהם נותן להם חופש ומרחב יצירתיים בלתי רגילים... כספי לא עושה באלבום הזה מהפכות גדולות, אך הוא ממשיך להיות מלחין מעניין, מלודיסט מדהים, מעבד מגוון ומבצע יוצא מהכלל. "נפש תאומה" היא מתי כספי המוכר אך והיא גם עושר של טעמים ומקצבים, מסמבה ועד רוק, ממוסיקה מרוקנית ועד בלדות, משירים שמתאימים ליום הזיכרון ועד שירי מסיבה. כאן מפוחית בלוזית סטייל טוטס טילמנס (שמנגן מתי כספי), שם גיטרה בסגנון סנטנה (שמנגן יאיר מיכאל), לעתים כספי לגמרי לבדו ולפעמים בשילוב קולות עם יהודית רביץ, סימה שושן, שירי מימון, עידן רייכל, חיים אוליאל, סויאן כספי וחן עמר. אהוד היה אוהב את זה." (יואב קוטנר, קוטנר רוק.נט)

"כספי, שתמיד היטיב ליצור עם המילים של מנור, הצליח גם הפעם להחליק לתוֹכן ולבנות בהן את עולם השירים המורכבים אך ידידותיים שלו, והתוצאה היא אלבום שגדל מהאזנה להאזנה. הדרך ה"כספית" להתמודד עם השדים המפתיעים שבאלבום היא להתיידד איתם באמצעות הומור ושובבות. האלבום מגוון בתכניו ובקצבו... השירים השקטים כמעט מדיטטיביים בחלחולם העדין. ובכלל, הווירטואוזיות והקפדנות המוזיקלית של כספי מאפשרות לו להפגין צניעות בעיבודים המתבססים על כלי נגינה מועטים. יש ב"נפש תאומה" שירים שמקומם בקלאסיקה של כספי, כלומר שירי מופת מהסוג של "הנה הנה" ו"איך זה שכוכב". "רוח האדם", עם הלחן מעורר ההשראה, ו"עוד ועוד" הרומנטי - ה"ברית עולם" הנוכחית של כספי - בהחלט עונים על ההגדרה.הגילוי המשמח באלבום הוא שכספי ממשיך להתפתח כיוצר וכמבצע. היכולת הלא מובנת מאליה להמשיך ולהתחדש, שומרת על הרלוונטיות של מתי כספי והופכת אותו למגדלור בים הסוער והלא ממוקד של המוזיקה הישראלית." (תימורה לסינגר, Ynet)

"באלבום החדש שלו, 'נפש תאומה', המבוסס על שירים שנכתבו על ידי הנפש התאומה שלו, אהוד מנור ז"ל (ליתר דיוק, 13 שירים שנמצאו במגירתו של מנור, אחרי שהלך לעולמו), הוא חוזר להיות מתי כספי הישן, הטוב, הקלאסי, המצמרר החל מהתו הראשון. כספי עושה פה חתיכת יו-טרן בחזרה למקורות, וכן, זה מקסים." (רועי בהריר, מעריב nrg)

"ככל שיוצאים עוד ועוד שירים מ'נפש תאומה', האלבום החדש של מתי כספי משירי אהוד מנור ז"ל, עושה רושם שכספי משאיר מאחוריו את השנים הפחות טובות וחוזר לעצמו בגדול, מגוון ומצוין. ...'גוף אחד', דואט עם יהודית רביץ, שופע רעננות וחיוניות, מזכיר את ימיהם כקדם." (אסף נבו, Mako)

"'נפש תאומה' (51:49 דקות) הוא אחד האלבומים הטובים שהקליט מתי כספי בכלל ובעשור האחרון לבטח. כספי כמו שלמדנו לאהוב, סינקופטי, אנושי, רגיש ומקצוען למופת. זה רק הרדיו שהשתנה לו ולנו, ואינו פתוח וכרוי לדיוק, למורכבות וליופי שלו, למרות שמתי השתדל לפשט, לא לסבך, להישען על מינימום נגנים-חברים ועל תזמורים לא מורכבים (להוציא את השילובים האתניים הסוחפים, בהם נוטלים חלק גם חיים אוליאל ושמעון עמר). ובהחלט מגיע לו יותר ממה שקיבל." (עמוס אורן, הבמה)

"'נפש תאומה' הוא הטוב באלבומיו של מתי כספי זה 25 שנה, והדבר הכי טוב בו, שהוא מעורר חשק עצום לשמוע את אלבומיו הישנים. זו אינה התחכמות מרושעת, להיפך: כספי שוב פה, בכושר טוב, לא מעט מקסים ומרגש. ואולי השירים החדשים יובילו את הדור שלא הכיר, להתוודע אליו מבראשית." (יהודה נוריאל, ידיעות אחרונות)

"שיריו הישנים הגדולים של מתי כספי היו מורכבים מאוד מבחינה קצבית והרמונית ועם זאת זרמו בשטף שהיה התגלמות היופי הטבעי. בכמה משירי אלבומו החדש מתגלה שוב האיכות הנדירה הזאת. "נפש תאומה" התגלה כאלבום יפה מאוד. משהו מהתחושה הקצבית החדה כתער של התקופה ההיא, שנעלם מהיצירה של כספי בשנים האחרונות, זוקף את ראשו באלבום החדש. אם אתם אוהבים את כספי, כדאי לכם להקשיב לאלבום הזה." (בן שלו, עכבר העיר)









קרבת אלוהים
(בעקבות פרק ע"ג בתהילים)

אני רואה אתכם,
בבית, ברחוב
שומע את קולכם
ממשיך אותי לכאוב -
ואני, קרבת אלוהים לי טוב.

אם תזכרו אותי,
לעד לא אעזוב,
וגם אחרי מותי
יש דרך לאהוב -
ואני קרבת אלוהים לי טוב.

מה לי בשמיים?
מה לי בעפר?
אני אתכם מתחת
ומעל ההר.
מה לי בשמיים?
מה לי באין-קץ?
אני יורד בגשם
ועולה בעץ.





גוף אחד
מתי כספי ויהודית רביץ

הוא: נער הייתי
כשבאתי אליך
את בי נגעת
ואת ציפור הנפש הרגעת

היא: עוד מתרגשת
כשאתה מסתכל אל תוך עיני
אהבת חיי בידי.

פזמון: ואנחנו לא ידענו
שנגיע עד לכאן
זה לזה ברוך נכנענו
בתמימות, בלב מוכן

גוף אחד נברא משניים
אש מכל העברים
היא נוגעת בשמיים
כשאנחנו בוערים

הוא: באת בחורף
וכבר סוף הקיץ
גשם ראשון
שוב יכה מחר בחלון

היא: איך שוב הקשת
מעל מתחדשת, מקווה
כורתת ברית של אהבה

פזמון חוזר: ואנחנו לא ידענו
שנגיע עד לכאן
זה לזה ברוך נכנענו
בתמימות, בלב מוכן

גוף אחד נברא משניים
אש מכל העברים
היא נוגעת בשמיים
כשאנחנו בוערים





כמה מילים

לו ניתן לחזור
לאחור כמה מילים,
אז אותן
היינו בלי ספק בולעים -
ואז אולי
היינו שנינו מחייכים היום
והחיים היו כתמול-שלשום
ואז אולי
היינו את האושר מגלים
לו רק ניתן לחזור כמה מילים

כל מילה
שנוסיף היא רק תגרע עכשיו
כי מולה
עוד השתיקה שווה זהב
ואז אולי
היינו שנינו מחייכים היום
והחיים היו כתמול-שלשום
ואז אולי
היינו את האושר מגלים
לו רק ניתן לחזור כמה מילים

כמו שחץ
שנשלח מקשת לא חוזר
כשהקץ
מקיץ אז כלום כבר לא עוזר
כי אז אולי
היינו שנינו מחייכים היום
והחיים היו כתמול-שלשום
כן, אז אולי
היינו את האושר מגלים
לו רק ניתן לחזור כמה מילים
(או - לו להחזיר ניתן כמה מילים)





וזה כואב לי

את משתתקת,
את מתרחקת,
פנייך לא כתמול שלשום.
את מתעלמת
ונעלמת,
פתאום יוצאת אויר לנשום.
וזה כואב לי
וזה כואב לי.

את לא נרגעת,
כבר לא נוגעת
בדרך שנגעת תמיד.
כבר לא מתאים לך
ולא נעים לך
עוד לדבר על העתיד.
וזה כואב לי
וזה כואב לי.

שוב מנסה את המילים
שחוללו מזמן פלאים,
שוב מנסה את התנועות
שעשו לי פעם נפלאות
ולא עוזר לי,
ולא עוזר לי.

בי מתעללת
לא מצלצלת,
רק עוד פגיעה על גב עלבון.
שובי לחדר
כל תנאי בסדר,
אני כבר לא עושה חשבון
וזה כואב לי,
וזה כואב לי.

אין לי כבר כוח
לצאת ולשמוח,
סגור בתוך המעגל.
לא, לא יודע,
בך שוב פוגע
כדי להחזיר את הגלגל
וזה כואב לי
וזה כואב לי
מאוד.





שיר צבעוני

קשת נמתחת
אל מעבר לים
מה, מה היא שרה
אצלנו ואצלם?

היא לא שרה שיר שחור,
היא לא שרה שיר לבן.
היא שרה עכשיו
שיר מגוון.

רוח נושבת
אל קצווי התבל.
מה, מה היא שרה
בעמק הצל?

היא לא שרה שיר שחור,
היא לא שרה שיר לבן.
היא שרה עכשיו
שיר מגוון.

שמש שוקעת
שוב מעבר להר -
מה, מה היא שרה
ליום המחר.

היא לא שרה שיר שחור,
היא לא שרה שיר לבן.
היא שרה עכשיו
שיר מגוון.





הצדדים האפלים

מה הם ממלמלים,
מה הם מבלבלים
הצדדים האפלים שמתחת.
בא לי לשבור כלים
ולהרגיז אלים -
לצדדים האפילם אין שום פחד.

גם ילדה טובה ירושלים,
שתמיד עמדה על שתי רגלים,
מסתובבת כמו מוכת ירח
ובתוך ליבה ינשוף צורח
בזרועות השחור כאן רוקדת.

איך הם מחוללים
הצדדים האפלים.
על הקו הדק עוד מתנדנדת
איך הם משתוללים
הצדדים האפלים

מי הם מהללים,
מי הם מקללים,
הצדדים האפלים של האופי.





פעם ידעתי הכל

פעם ידעתי הכל
אחר כך היה לי ספק,
עכשיו אני שותק
עכשיו אני שותק.

פעם הבנתי הכל,
אחר כך התחלתי לתהות.
עכשיו הכל שטויות
עכשיו הכל שטויות.

פעם ניסיתי הכל,
אחר כך היה לי חשש,
עכשיו אני מותש
עכשיו אני מותש.

פעם רציתי הכל, אחר כך התחלתי לברור,
עכשיו עומד בתור
עכשיו עומד בתור.





גדודים של הנופלים

גדודים של הנופלים בטרם מלאו להם עשרים
הולכים בתוך החושך ולא מוותרים
הם כאן הם כאן בינינו עוברים
כמה טהורים הם כמה צעירים
הם צועקים אלינו אנחנו לא שומעים
נופלים אל מול עינינו אנחנו לא רואים

אין חיים מתחת פני החול
ושוב יבוא הגשם וישטוף את הכל

אז פיקחו את עיניכם כי אתכם רוצים הם להציל
מתחננים על חייכם כן לפני שעוד סיבוב יתחיל
חבקו אותם, הבטיחו לשנות
נשקו אותם הלילה

גדודים של הנופלים בטרם מלאו להם עשרים
הולכים בתוך החושך ולא מוותרים
הם כאן הם כאן בינינו עוברים
כמה טהורים הם כמה צעירים
הם צועקים אלינו אנחנו לא שומעים
נופלים אל מול עינינו אנחנו לא רואים

אין חיים מתחת פני החול
ושוב יבוא הגשם וישטוף את הכל

אז פיקחו את עיניכם כי אתכם רוצים הם להציל
מתחננים על חייכם כן לפני שעוד סיבוב יתחיל
חבקו אותם, הבטיחו לשנות
את הכול את הכול הלילה

גדודים של הנופלים בטרם מלאו להם עשרים
הולכים בתוך החושך ולא מוותרים
הם כאן הם כאן בינינו עוברים
כמה טהורים הם כמה צעירים
לא חוזרים, לא חוזרים,
לא חוזרים, לא חוזרים

אין חיים מתחת פני החול
ושוב יבוא הגשם וישטוף את הכל





מותר האדם

חלומו של הכלב
מלא חתולים
חלומו של החתול
מלא עכברים
וחלומו של העכבר
מלא פירורים וחורים
של גבינה צהובה.
והחלום שלי מלא חיות ובני אדם
שכולם חיים בשלום עם כולם.
זאבים וכבשים, נמרים וגדיים
מכבדים זה את זה ואת החיים
לבנים ושחורים, ערבים ויהודים
שחיים בשלווה, כמו ידידים;
וזה החלום הכי נעים בעולם
החלום האפשרי על מותר האדם.





עוד ועוד

זה התחיל במילה,
בחיוך בעיניים.
זה המשיך בצלילה
אל מתחת למים.
זה ירד לתהום
ועלה לשמיים,
ובסוף כל חלום
התעוררנו בשניים.

זה סיפור מעולה,
שביחד כתבנו,
זה סיפור שעולה
על כל מה שחשבנו.
את הגוף והלב
הן לא פעם הרעבנו
ועל אף הכאב
זה את זה לא עזבנו.

עוד ועוד נגיעה,
עוד יד מרגיעה,
עוד שביל עוד פסיעה
מתוך ידיעה
עוד יום עוד שעה
ועד השקיעה
עוד יום עוד שעה
ועד השקיעה.

והיו רגעים
שרצינו לברוח.
הצללים הרעים
כשנגמר כל הכוח.
אך בתוך החזה
לא יכולנו לשכוח
ותמיד זה בזה
שוב למדנו לבטוח.

עוד ועוד נגיעה,
עוד יד מרגיעה,
עוד שביל עוד פסיעה
מתוך ידיעה
עוד יום עוד שעה
ועד השקיעה
עוד יום עוד שעה
ועד השקיעה.





רוח האדם

היא לא נבהלת כשהגוף פוחד,
היא לא נשברת כשהגוף בוגד;
כי רוח האדם יכולה לעוף,
רוח האדם יכולה לגוף
ואת כל שדי הלב,
את כל שדי הכאב
יכולה לגרש,
אם רק נבקש,
אם רק נתעקש;
כי אין לך אימה
שאי אפשר להרחיקה
בנגיעה רכה,
בנשיקה.





סמבה בשניים
מתי כספי ושירי מיימון

את לא איתי - אני כאן לבד
כשאת לא איתי - אין טעם כמעט
אני אש בלי אור - שדרה בלי כוכב
כוכב בליל כפור - בלי זוג מאוהב
אל האי שם אובדות הדרכים
סירה ללא ים - שדה בלי פרחים
העצב תמידי העצב חתום
אם אינך לצידי אז אני לא כלום

עוד געגוע
אל השחר של יום בראשית
אל הטעם
בוא בוא כמו פעם
זרועותיך זקוקות לשלי
לילותיך זקוקים ללילי
אני עוד זוכרת
אך עיני עייפות
מלראות יום עגום
בוא בוא כמו פעם
אם אינך לצידי
אז אני לא כלום