מתי כספי - פינת המעריצים

הנפשות התאומות

הוא לא ידע שהוא יבוא, ויום אחד הוא בא,
שעת צהריים חמימה בבית המלחינה,
צנום, גבוה וגיטרה על הגב קוראה,
תנו קצת לאכול, הנה הנה, גם מנגינה.

ישב כותב הפזמונים והאזין לאט,
בראש שלו הוא לא ציפה למשהו כזה,
והוא נזכר בנעורים שהתרחקו מדי,
ורק העונג שלחש לו שהוא לא הוזה.

הם היו הנפשות התאומות,
הוא כתב מלים, ובאו מנגינות,
ובאו מנגינות, והוא כתב מלים,
וזה פעם בלב, וזה כל-כך התאים.

ביקש לקרוא לו לשיחה בבית קפה,
ושם ישבו הם כל הערב לדבר,
המנגינות כבר התנגנו על השולחן,
והמלים בתוך ראשו של המשורר.

ילדו ביחד שיר, טיפלו בו לבדם,
אל העולם לשלוח ילד שינעים,
לכל החברים, כולם, למשפחה,
הם לא ידעו שזוהי דרך לחיים.

הם היו הנפשות התאומות,
הוא כתב מלים, ובאו מנגינות...

מאז גילו את העולם, זה לא הספיק,
הנפשות התאומות רוצות תמיד,
להתאחד, כי בתוכן קיים עוד שיר,
שמבקש לנשום, לרקוד ולהגיד.

אבל כותב הפזמונים פתאום נדם,
ובאו מנגינות לצעוק מעל קברו,
וברית עולם אז נכרתה עם הרזה,
שבא רעב עם הגיטרה על גבו.

הם היו הנפשות התאומות,
הוא כתב מלים, ובאו מנגינות...

צבי יוליס, תל אביב

28.01.2008

אם אדרג את מתי כספי עם שאר המוסיקאים, מתי ממוקם ראשון והרחק מכל השאר ואני כל כך רציני.
אני כבר הרבה שנים מכור למוסיקה של מתי ומצפה בכיליון עיניים לכל שיר חדש ומקפיד לקנות את הדיסקים ולא לצרוב.
כשיש ציפיות גם יש אכזבות אך כל פעם אני מופתע מחדש כשיש לי ציפיות לפני מופע של מתי אני לא מצליח להתאכזב, עד עכשיו אפס אכזבות וכך רף הציפיות ממשיך לעלות.
כשאני עייף בנהיגה ונוטה להירדם אני שם דיסק של מתי ומיד האדרנלין בשמיים, נכון, אני יודע שהתדמית היא הפוכה, כנראה שיוצרי התדמית הם טיפשים ולי לא אכפת מהם בכלל.
לפעמים אני משתעשע במחשבה שאם הייתי זבוב על הקיר, הייתי רוצה להיות בחדר כשמתי יוצר, זאת צריכה להיות חוויה עצומה.
כשאני נחשף לכישרון חזק במיוחד גרוני נחנק, זה קורה לי כשאני מקשיב לבד לשיר של מתי.
השליטה של מתי בכלי נגינה רבים כל- כך ומושלמות הביצוע רק מגבירים את הריגוש.
ברור שהושקעה מחשבה רבה על כל תו ותג, אבל התוצאה, איזה וואו.
אני מקנא וגם לא מקנא בנגנים של מתי.
אפילו הקול של מתי כל כך מדויק והמנעד עצום.
השירים של מתי גאוניים ואני מכנה אותם- רצף של הברקות, אך וודאי הוא שמתי מתכוון לכל צליל ולכל שינוי בקצב, נכון, זה קשה לעיכול אך מיקומם ביצירה מתאים, נכון וכל כך מדויק כמו פאזל מופלא, כן מישהו פעם המציא את זה, ומי שלא מצליח לעכל- מפסיד ובענק.
כל הבום הזה מתבצע בלי שבריר של פוזה.
חרה לי מאוד על המשברים שמתי חווה, ואני חוויתי חרדה שקשורה למשהו יקר מפז שמשתבש ואני מקווה שמתי אחריהם ונמצא בדרך חדשה/ ישנה ומצוינת.
אני מתנצל בפני כל מי שחושב שנסחפתי, אז מה? היה כיף להיסחף... (הינה חרוז)
ולבסוף- מתי תודה.

מעריץ אותך,
ישי בן- מאיר

14.08.2004

שלום מתי,
כבר מן רב חפשתי דרך לומר לך כמה אני אוהב ומעריך אותך כאמן -ואת המוסיקה הנפלאה שאתה עושה, לבד או יחד עם אמנים אחרים.
כילד (ראשית שנות ה 70), סבתי שרה איתי משיריך ("ליבי" למשל), הוריי לאחר מכן, אני אחריהם, וכיום ילדיי מכירים את שיריך (בעיקר דרך "בובה מתי") ואוהבים אותם - ארבעה דורות של חיבה.
כשהייתי לפני מספר שנים בקרנבל בברזיל בפירנג'י, כפר דייגים קטן לייד NATAL, היינו עם מקומיים ששרו את השירים בפורטוגזית ואנו, הישראלים בעברית והיה פשוט מרגש עד דמעות, ופתאום כולנו הבנו עד כמה אנו מתגעגעים לחזור..
בקיצור- המשך לשיר וליצור מוסיקה נהדרת !
להתראות,

נועם

10.05.2004

מתי שלום,
רצינו להודיע לך על מעריצה קטנה שנולדה לך.
מזה שנים אנו אוהבים את יצירתך והנה מסתבר כי אהבה זו עוברת בצורה גנטית.
במהלך חודש תשיעי, היינו בהופעה שלך בצוללת הצהובה.
כל מהלך ההופעה, התנועעה לה העוברית בקצב המוזיקה.
כאשר שרת את "כלבלב הו בידי בם בם" היא פצחה בריקוד סוער.
כמובן שבימים שעד ללידה שמענו פעמים רבות שיר זה לשמחתנו ולשמחת העוברית.
כעבור כמה ימים נולדה אריאלה.
כיאה לטיפוס נמרץ שכמותה, הימים היו מלאי פעילות וכך גם הלילות.
הפתענו לגלות כי שירי הערש החביבים עליה הם דווקא השירים הברזילאים מ"ארץ טרופית משגעת".
לילות רבים בילנו בריקוד "פוהו בנשמה", "ברימבאו" ו"אפילו דקה".
כיום איננו יכולים להקשיב לדיסק זה בישיבה.
תודה לך על שעות ארוכות של הנאה.

אבא ואמא של אריאלה

11.10.2002

מתי,
אילו יכולתי להביע במילים את מה שאני מרגיש כשאני מקשיב למוזיקה שלך...
אף פעם לא יכולתי, ואיני יודע אם אי פעם אוכל.
החיבור שלי למוזיקה הזאת כל כך חזק, מושרש כל כך עמוק. עוד בתור ילד הייתי נרדם לצלילי הקלטת "סוף היום" לילה אחר לילה.
בשנים הבאות לאחר מכן, הייתי שומע שירים, שפשוט "נספגו" בנפשי, בנשמתי... רק שנים רבות לאחר מכן גיליתי ש(גם)השירים האלה נכתבו על ידך.
זוהי, מבחינתי, ההוכחה הכי טובה ביני לבין עצמי שהחיבור שלי למוזיקה שלך הוא טהור.
שמחה, עצב, עליצות, כאב, אהבה, רגשות רבים זולגים מתוך ליבי דרך שיריך.
עם השנים, למדתי למצות מעט מהם בנגינה. אך ברגע שפתאום נגמר, נותרת בי ריקנות מכאיבה, צמאון נורא לשמוע עוד, לדעת עוד את המוזיקה שלך.
לא אשכח לעולם את אותו הערב באולם המתנ"ס באילת, בו שרתי לך (לבד וגם עם אחותי), ערב בו הענקת לי את אחד מהזכרונות היפים בחיי.
כל שיר, כל יצירה, כל עיבוד שלך הם בשבילי מתנה, ומשאלתי היא זו: שתמשיך לתת לי מתנות.
באהבה והערכה אין קץ,

בועז קהתי

05.09.2002

למוזיקה של מתי כספי התוודעתי בתור ילד. אחי הגדול היה מעריץ, קנה תקליטים והלך להופעות.
אני, כבר בתור ילד, לא יכולתי לעמוד בפני קיסמה של המוזיקה הזו, ושל הקול המלטף, החודר.
יש את השירים ההם, שתמיד ממשיכים להתנגן בתוכך. כשאתה הולך בדרך ומזמזם, או שר לעצמך במקלחת או מהמהם תוך כדי בישול. שירים שמחכים לרגע של שקט, של צלילות, כדי לקפוץ לתודעה. אצלי, חלק גדול מהשירים האלה הם של מתי כספי.
בתור אדם מבוגר, אחרי שנים שבהן ניגנתי ומנגן בגיטרה, ורכשתי השכלה מוזיקלית מסויימת, למדתי להכיר את מתי כספי בדרך נוספת. אני נפעם כל פעם מחדש מהמסלולים המלודיים, מהמורכבות המוזיקלית.
אני חושב שזה אחד היוצרים הגדולים שקמו לנו. בקנה מידה היסטורי.

שוקי גלילי

12.08.2002

כל כך הרבה דברים יפים, רגישים ואישיים כותבים "אוהבי מתי".
אין ספק שאתר זה מאפשר לכל אחד מאתנו לבטא את הקשר העמוק והארוך (תלוי בגיל...) עם המוסיקה של מתי.
אני באופן אישי מזדהה עם הרבה דברים שנכתבים כאן.
פעם הייתה לי הרגשה שאני שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים, שהולכת עם מתי בכל מקרה, גם כשהזרמים בזמר העברי הלכו לכוונים רחוקים, גם כאשר מתי נעלם לנו למספר שנים, היתה לי תמיד הרגשה שלא איכפת לי להיות שייך לקבוצת "מיעוט" שמחוברת לאיש ולמוסיקה שלו.
למעשה הקשר שלי עם מתי התחיל עוד מימיו ב"פיקוד דרום" שם שר את השורה "נוסעים רחוק". הייתי ילד, שמעתי את קולו וזהו... מאז ודרך "לא איכפת להם" "פנקס הקטן" ו"מאחורי הצלילים" מצאתי עולם מופלא של צלילים והרמוניות, הגדרתי את מתי כ "חיה הרמונית".
גדלתי בכפר קטן ליד ירושלים, בחופשות מהצבא התלבטנו מה הולכים לראות הערב, לא פעם מצאתי את עצמי נוסע לבד או כמעט לבד ב"חיפושית" הישנה של אבא להופעה של מתי (קבוצת מיעוט לא?) לא נכנע ללחץ החברתי, בכל אופן כל הופעה, כל מפגש איתו, תמיד יוצר אווירה של ארץ ומקום כמו שבאמת היינו רוצים.

אבנר גאנם

23.11.2001

כמו לכל דבר איכותי באמת- גם למוסיקה של מתי כספי לקח לי זמן להתרגל.. וכמו כל דבר משובח- לאחר שמתרגלים- מתחילים להתמכר.. זה מה שקרה לי עם המוסיקה של מתי כספי..
היחודיות של המוסיקה של מתי היא שפשוט אף פעם לא נמאס להאזין לה - אדרבה: ככל שתבחן את המוסיקה הזו יותר, ישאר לך ממנה טעם של עוד..
אין בארץ כמעט שום יוצר מגוון ומבריק כמו מתי כספי - זמר נפלא,נגן, מעבד, ומעל לכל- מלחין בחסד..
בתור מוסיקאי, אני יכול לומר בבירור כי אין עוד אמן שהשפיע על אישיותי המוסיקלית כמו מתי...
המוסיקה שלו היא מקור גאווה ליצירה העברית- ואצלי, תמיד תזכה להערצה.

עמית גונן

14.10.2000

אני טיפוס של קביעויות. אותו גוון של שפתון, אותם ספרים אהובים, אותם חברים, אותה אופרת סבון... האפשרות לחזור אל הדברים המוכרים בכל הזדמנות משרה עלי תחושה של בטחון בעולם של נסיבות משתנות ללא הרף. המוסיקה של מתי מלווה אותי מאז ומעולם, ויותר מכל מסמלת עבורי בית של ילדות, שאליו אני חוזרת בכל פעם שלבי חפץ. הלב הזה שלי מתרונן למשמע קולו ולחניו, נכון תמיד להפנים את בשורת האהבה שהם מקפלים בתוכם. עתה, לראשונה, מצטרפים לקול החם וללחנים הרגישים, מילים פרי עטו. מתי כספי המשורר נולד, ומסר האהבה שלו ברור וחד יותר מאי פעם.
השנים עשו למתי רק טוב, כמו יין משובח. פתוח ונגיש מתמיד, ונדמה שהרגישות אינה מהווה עוד מקור מבוכה בשבילו. רק מקור של כח... שקט, איטי ומלודי.
גם אני מתבגרת בצלו (או בצלילו), לומדת להכיר בכורח של הנסיבות המשתנות ובברכה הטמונה בהן. עדיין חולמת על גן עדן של ילדות ויודעת שאמצא אותו באקורד של פסנתר, בפריטה על גיטרה ובשיר שמושר כמו שמדברים...
על החלום הזה לא אוותר לעולם.

רז קטלן

13.10.2000

רציתי להביע כאן את הערכתי לאומן ויוצר מבריק.
שמעתי אותך, מתי, לראשונה במסגרת עבודתי בתיאטרון "תמונע", ומאז הגעתי לעוד ארבעה מופעים ואף רכשתי כמה אלבומים וכל אחד היה מרגש בצורה שונה (מופעים ואלבומים).
זה הרבה זמן שלא נתקלתי באומן אמיתי, בעל כריזמה ומרגש כל כך שלא מנסה למכור תדמית או כל דבר אחר מלבד היצירה שלו.
עלה והצלח, מתי, בתקווה שתמשיך לענג את אוזנינו ביצירותיך המופלאות והמרגשות.
המכתב נכתב כהבעת תודה למתי על הופעתו האחרונה בתיאטרון "תמונע", שעל אף המציאות העגומה אותה אנו חווים בימים האחרונים, הצליח מתי, בכשרונו הנדיר וקולו המלטף, לנתק אותנו ממנה ולסחוף אותנו אל תוך המוסיקה המרגשת שלו ואף להעלות חיוך על שפתותינו בזכות חוש ההומור המיוחד לו.
מפאת הנימוס נמנעתי מלגשת אל מתי בתום המופע ולהביע את תודתי והערכתי ולכן כותב אני כאן.
בתודה והערכה,

מקס

24.4.2000

אתמול, יום ראשון 23/4/00, בשעות בין-הערביים, באמפיתיאטרון שבאיזור בית-גוברין, ראינו בן-זוגי ואני, את מתי כספי בהופעה חיה, אני בפעם הראשונה ואילו בן זוגי בפעם שנייה לאחר יותר מ 10- שנים.
אפשר לנסות ולדמיין את קרני השמש האחרונות מתנפצות על סלעי האמפיתיאטרון, נוף פראי ויפייפה, מתי והפסנתר, לעיתים צירוף של גיטרה. מתי הצליח לרגש, לסחוף ולהצחיק באותה שנינות צינית-רצינית שלו, שעה שאצלו אף שריר לא נע בפנים....
מדהים כמה איכותי, נעים, אוטנתי, מרגש יכול להיות אומן - ללא כל סיוע של ליווי, שלל כלי נגינה או עיוות ושינוי של השירים.
מתי, בעיניינו, הוא אמן דגול, הן כתמלילן ובעיקר כמלחין ומעבד. כל צליל, כל תו מלאים ביופי, חן ועומק בלתי רגילים.
שיריו, בעיקר הישנים יותר, מהווים פס-קול נפלא וממלא למערכת היחסים שלנו.
אנו מקווים שמתי לא יעלם שוב. שיניחו לו לחיות את חייו בשקט, בתקווה שלא יפסיק ליצור עוד ועוד ולרגש אותנו כל פעם מחדש.
מתי - תודה לך על הכל.

סיגלית וצור גוברין

26.10.1999

יש הרבה מנגינות ושירים יפים בעולם... אבל לשום מוסיקה מעולם לא היתה השפעה על נשמתי כמו למוסיקה שיוצאת מנשמתו של מתי כספי.
שירים כמו "סליחה", "אוי", "ברית עולם", "אל תבכי בשבילי", ועוד רבים... מהפנטים וממגנטים וגורמים לתחושות ששום דבר אחר בעולם לא יכול לגרום להן. שירים מדהימים כמו "לקחת את ידי בידך", "הנה הנה", "יום שישי חזר", "כשאלוהים אמר", "שיר אהבה"... שמיד ממלאים את הלב בשמחה ועליצות ואף פעם, אף פעם, אף פעם לא נמאסים. האזנה למוסיקה של מתי גרמה לי במשך השנים להתמכר לה. זו מוסיקה שלא דומה לשום דבר אחר... שמיימית... כמו חלום. הרמוניה נפלאה וסוחפת... וכמובן, הקול הנפלא של מתי... עדין ורך כשל מלאך, בעל מנעד מדהים (כמעט ארבע אוקטבות!!!) פשוט קסום. הקול הכי יפה שיש. ומתי עצמו... לראות אותו מופיע זו חוויה מיוחדת במינה: אישיות כובשת, חוש הומור נפלא. האיש גורם לקהל להרגיש נפלא מתחילת ההופעה ועד תומה, ותמיד תמיד יש אוירה של רצון לעוד...
מתי בעיני הוא גאון. גם לגבי שירים שלא הלחין - אלא עיבד. הם כל כך עשירים מבחינה הרמונית - אפשר לשבת בחדר, להקשיב לעיבוד של מתי, ולהיות מוקפים בעושר של צלילים יפהפיים, ופשוט להתמכר להנאה. ההכירות שלו עם הפסנתר - כפי שהיא נשמעת למשל בתקליט "אחד לאחד" - כל כך נפלא איך שהוא משתולל עם הקלידים בצורה כל כך סוחפת...
וכמה שהוא עשה בימי חייו. כמה הלחין, כמה עבד עם אחרים, בכמה הפקות השתתף.. כמה הוא נמצא במוסיקה הישראלית, כמה תרם לה!
האמת היא שאי אפשר להסביר איך נשמעת המוסיקה של מתי באוזניי, ואיזו השפעה יש לה על נשמתי. היו תקופות בחיי שבהן לא רציתי כלום מלבד המוסיקה של מתי וקול המלאך שלו. לאי בודד לא אקח כלום מלבדה. אני מחוברת אליה - לנצח.
כל אהבתי והערצתי למוסיקה שלך, מתי...

כספית

8.10.1999

אני לא יודע כמה אנשים יכולים להפוך פסנתר לכלי קצב, אבל כספי יכול. ואולי זה בעצם הדבר הכי חשוב שקיבלתי מכספי, הרעיון שפסנתר יכול לשחק עם הקצב בצורות הכי מטורפות. באופן אישי, אני חושב שהבנאדם שכתב את התפקיד לבאס או ליד שמאל בפסנתר ב"כמעט טוב", יש בו משהו מן הטירוף, אבל הרבה יותר מהגאונות. תמיד יצחיק אותי לשמוע אותו דוחף את ה"נו" הקטן הזה כשהפסנתר מתעקש ב"שיר ערב". ותמיד יצחיק אותי לראות אותו עושה שטויות בהבעה שאפשר להקפיא עליה קרח בקליפ של "הייתי אומרת לו".
יש לי חברים שאומרים ש"הכספי הזה סתם מתחכם ודוחף שמונה אקורדים על כל מילה", אבל הייתי רוצה לחשוב שהאופן שבו כספי כותב הרמוניה זה הדבר הכי קרוב לשירה לירית שיש במוסיקה. כשכל ניואנס מגיע מתוך מודעות מלאה ומבטא באופן החד והמדוייק ביותר את מה שהוא רצה להגיד. או לשיר.

שיר פלד

18.8.1999

אז ככה - אם אפשר להתחיל מן ההתחלה... המוסיקה של מתי כספי התחילה בשבילי מוקדם. שמעתי הקשבתי.. אבל משום מה לא התחילה אצלי אהבה מהאזנה ראשונה.. אפשר אפילו להגיד שבכלל לא התחילה. כאוהבת מוסיקה ישראלית משחר ילדותי הרחוקה, אי שם בתקופת סוף עממי, התיכון ובצבא כשכולם נדלקו על הרוק והפופ והלועזיות.. אני דבקתי תמיד במוסיקה ישראלית. וכמובן שכאשר שידרו ברדיו שירים בעברית ידעתי תמיד מי כתב למי ולמה, מי מבצע.. ובאיזה מקום מדורג השיר בשני המצעדים העבריים ששלטו אז.. יום שידור המצעד השנתי היה תמיד חג אצלי.. (נו בטח - גם אצל האחרים, זה היה בראש השנה.) וככה נחשפתי למוסיקה של הזמר המלחין "ההוא" שפעם כשהלכתי לראות אותו מופיע, זזתי (יותר ממנו..) בחוסר מנוחה. המוסיקה היתה תמיד מיוחדת ומושכת. עם השנים התעדן אצלי הטעם במוסיקה ישראלית.. אולי מעצם העובדה שאני רחוקה (פיזית בלבד) מישראל כיום. והאזנה חוזרת לשירים למוסיקה ולביצוע של מתי גרמו לי פתאום געגועים.. כיוון שידעתי את מילות כל השירים בעל פה, הפכו התקליטים עבורי למוסיקת רקע.. וניגנו כאן בבית השכם והערב. ובשעות הקטנות של הלילה - ישירות לאזניים עם האזניות הצמודות. בהנאה, עקבתי אחרי המון הפקות, עיבודים וביצועים של מתי עצמו. רכשתי, ומצאתי את עצמי נהנת יותר ויותר. טוב לי לבשל עם "מתי בהופעה חיה", לנקות אבק עם "מתי שר סשה", להרגע עם שירי האהבה המשגעים שליקטתי לי על קלטת נפרדת ולהשתולל עם "שירים במיץ עגבניות" ו"בובה מתי"... עם האלבום הזה אני שוב מוצאת את "ילדותי השנייה" ואני ממש מרגישה כמו אחת ש"חזרה בתשובה" וכל זה ו"לא דיברנו עוד על אהבה".. אני מניחה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" ויש לזה המון צדדים (צד א' צד ב' והלאה) אבל אני ממש לא רואה שום "מקום לדאגה" והברית החשאית שלי עם המוסיקה של מתי כספי היא "ברית עולם" וזו גם הסיבה לכך שבכל פעם שאני בישראל.. (פעם בשנה) אני הולכת לראות את מתי.. יושבת אם אפשר קרוב קרוב לבמה במרכז.... (כמו שעשיתי בכל !!!!! ההופעות שלו בטורונטו...) ושוכחת שבחוץ יש "עולם אחר"....
כל הכבוד מתי! שלעולם לא תיגמר לך המוסיקה הנפלאה בשבילנו...
שלך מתי .. ושלכם כל האנשים הנפלאים שמעריצים אותו כמוני.

ורה גוטמנוביץ, טורונטו -קנדה

3.8.1999

בן ארבע הייתי כששמעתי את הנה הנה הנה. כנראה בכל זאת מדובר דמיוני המתעתע, אבל אף פעם לא היה לי ספק שזה השיר הראשון ששמעתי מימי. זה, וגוגו. אני זוכר אותם מתגלגלים על לשוני העילגת, שטרם הסתגלה למילים של ממש. זוכר את האור בעיניים, את ימי שישי בצהריים, כשהיינו עוזרים לאמא לשטוף את החדר של ההורים, וצורחים את "יום שישי חזר". עד היום אני לא יכול לקחת מגב לידיים בלי השיר הזה מתנגן ברקע.
ואחרי זה, ב77 או 78, אמא לקחה אותי לבריכה של המשק. כן, של ברור חיל. שם הבנתי בפעם הראשונה שאת ג'ילברטו ג'יל וגאל קוסטה ואת ויניסיוס ואליס רג'ינה אפשר לשיר גם בעברית.20 שנה אחרי, כשכבר ברור לי שפורטוגזית אני כנראה כבר לא אדע, אני עדיין אסיר תודה.
כבר יותר מ20 שנה שמתי הוא מוזיקה בשבילי. אין יום בלי תקליט שלו ברקע. הוא ברירת המחדל, ועכשיו, כשאני שוב נזכר שתומר, אחי הקטן, לא החזיר לי את "סוף היום", אני מתרתח. פתאום כל כך חסר לי התזמור הנפלא של "כל אחד" ו"שיר מלילה". חסר בעורקים, בוורידים. בנימי הנשמה הדקים.
אין סוף לזכרונות שלי ממתי. העיבוד שלו לשיר הכי יפה בעולם, "פגישה לאין קץ" של אלתרמן ונעמי שמר הוא מסוג הדברים שאני פשוט לא יכול בלתם. הדברים שהוא עשה עם יודית (אני שומע את "מישהו" עכשיו) הם שהפכו אותה לזמרת שאני כל כך אוהב. הייתי אומר נכסי צאן ברזל, אבל לקלישאות אין מקום באהבה הלא מסוייגת שלי.
בכלל, אני שונא להיות פומפוזי, אבל לא מצליח להימלט מזה. "לא חלמתי שתלכי ממני" היה השיר שלי ושל ההיא, שלא חלמתי שהיא תלך ממני - ונותר כולו שלי. כולם מכירים את השירים האלה, שהם בטוחים שנכתבו עליהם. אני כבר מזמן בטוח שזה לא רק בשבילי, אבל, לכל הרוחות, מי נתן לו רשות להיות כל כך מדוייק?
קשה, נורא קשה לכתוב רשימה של שירים של מתי שאני אוהב, כי עצם המחשבה עליהם מעלה לי דמעות בעיניים. אז זכורות לי במיוחד שלוש הופעות שלו. אני אזכיר אותן ואפסיק את המלל הכל כך רגשני הזה.
הראשונה היתה בקרית האומנים בערד, בשנת 90, דומני. זו היתה הופעה חינם! ישבתי במרחק יריקה מהפינה של האורגן, ובכיתי עם כולם. ב-93, ברגילה, נסעתי עם ההיא למצדה, ושם התחיל סיפור האהבה הכי יפה בעולם. בהופעה שלו עם ריקי ובועז שרעבי. ב"מה זאת אהבה" וב"ברית עולם". שנים אחר כך, כשהיא נטשה, נשארתי עם "סליחה". זו היתה ההופעה האחרונה לפני שמתי עזב. חיכיתי עם כולם ארבע שנים - ונסעתי לערד. היא, שכבר היתה אקסית, לא רצתה לבוא. שם החלטתי שאת מתי אני כנראה יותר אוהב מאשר אותה. את התקליט של ההופעה הזו אני שומע עכשיו. ההופעה כמעט לא הפתיעה אותי. השירים באו בסדר שהיכרתי וזכרתי מפעם, פחות או יותר, וזה היה כל מה שרציתי. אבל ברגע אחד מתי כן עשה את זה. הוא שוב נגע לי בקצוות האלה, שלאף אחד אין רשות לגעת בהם. זה היה כשהתחיל "יום יום אני הולך למעונך", שכל כך רציתי לשמוע בדיוק באותו רגע. עוד רגע אחד נפלא וקסום בהיסטוריית הפלאים שלי איתו.
ואסיים, ותסלחו לי על זה נורא, בגרוניך: ועוד יש לי הרבה לספר.

צוף בשן

31.7.1999

באמת שאין לי מושג איך להעביר במילים, את המשמעות שיש למוזיקה של מתי, בעיני. למה בעיניים? בעצם זה מתחיל באוזניים, לשם אחרי הכל זה נכנס בהתחלה. אחר כך זה הולך ככה: אם זה שיר קצבי, זה ישר יורד לרגליים, הפוצחות בתנועות ריקוד ספונטניות. אם אני לא יכול לקום, זה מגיע לידיים, המתחילות לתופף במקצב הסמבה על ירכיי המסכנות, הסובלות את המהלומות בשתיקה ראויה לציון. כך או כך, זה גם מגיע לפה, הנשטף מייד בחיוך מאוזן לאוזן. אם זה שיר נוגה, זה מגיע ללב. בהזרקה ישירה ומדוייקת ישר אל תוך הלב. לתוך המעמקים הכי עמוקים של הנפש, אלה שרק לי מותר להגיע אליהם. אם זה שיר אהבה אז בכלל.
זה מגיע למסתרים הכי אינטימיים של הנפש, שלשם בדרך כלל נכנסות אהובותיי. אלה שיודעות מזה, וגם אלה שלא. ואז זה מגיע לעיניים.
והיה כבר מי שאמר שהעיניים הם חור ההצצה אל תוך הנפש. דרכן ניתן להסתכל פנימה לנפשו של אדם. זה הולך ככה: בשירים שמחים, העיניים בורקות ושמחות, ומנסות להפיץ את השמחה מסביב, כמו חב"דניק צעיר. זה כמעט כמו החנוכייה שאותה מניחים על אדן החלון, כדי שכולם ייראו. אבל אם זה אחד מהשירים העצובים, אז העיניים מתכסות במבט הנוגה והמהורהר הכי עמוק שלי, אבל אף אחד לא יכול לראות את זה, כי העיניים סגורות. וכשהעיניים סגורות, העצבות לא יכולה לצאת החוצה. היא נשארת בעיניים, או שהיא יורדת חזרה לתוך הלב, מאיפה שהיא באה. וכך החוויה רק מתעצמת.
בטח הטקסט הזה יגיע מתישהו גם לעיניים של מתי. "האהבה שלי, אינה תלויה בדבר".... ככה שרת יחד עם סשה ז"ל. בדיוק ככה גם האהבה שלי, אינה תלויה בדבר. אפילו אם תבוא אלי הביתה, ותיתן לי אגרוף ישר לפנים, ותקרא לי בשמות, ותמשוך לי בשיער תגמור לי את כל המילקי - אין שום סיכוי שאפסיק לאהוב אותך, כמו משוגע.

חרגול

נכתב למתי בשנת 96 בתקופת הגעגועים בה שהה בחו"ל.

היכן אתה מתחבא?
דמותך כבר מתערפלת בזכרוני -
אולי אתה נחבא בנפתולי לחניך.
אולי אתה גולש במסתרי מנעד קולך.

האם זו האתנחתא
בתיבה האחרונה של שירת חייך?

חזור, ולמד אותי שוב לצלול במעמקי
האוקיינוס העמוק של קלידי נפשך!

אבנר איתי