טוקאן מארחים את רחל ומתי כספי
בקמלוט תל אביב - 1.12.2001
מאת עינת (Trilliane)

* למי מכם שטרם שמע על השלישיה, אני ממליצה לקרוא קודם את הדיווח
מהופעות "טוקאן בטיילת לואי" ו/או "ברזיל שעון קיץ".

פעם ראשונה שלי בקמלוט בת"א. חלל קטן ובמה פצפונת תורמים לתחושת האינטימיות בין האמנים לקהל. אין "מקומות רעים" אבל שלנו טובים במיוחד - הגענו מוקדם והתיישבנו (כספית ואנוכי) ליד הבר, ממש מול מרכז הבמה.
לשמחתינו בהופעה הנ"ל היתה חריגה מ"מסורת" הקמלוט בת"א, והעישון נאסר בה. אין התחלה טובה מזו להופעה - מקומות טובים ואוויר נקי.

ההופעה מתחילה באיחור רציני, אבל היה שווה לחכות.
אמיר (החלילן) מתנצל על האיחור ומדגיש שזו הופעה ללא עישון (הידד!). הטוקאנים פוצחים בשיר הראשון מהדיסק שלהם, ומנגנים כ9- קטעים שלהם עד שהאורחים מוזמנים לבמה. מדובר פחות או יותר באותם קטעים שמופיעים בדיסק הראשון, היחיד (והמומלץ בחום) שהשלישיה הוציאה, וכמובן, לשמוע אותם "לייב" על הבמה זו חוויה מענגת בהרבה :-) .

חגי הוא הצלע ה"שקטה" בשלישיה - הוא נטול מקרופון, לא שר ו(כמעט) לא מדבר, ומתרכז בנגינה (מצויינת) על הגיטרה.
ג'וקה, כך נדמה לי, מושך את רוב תשומת הלב - מכה בתופים, חובט במצילתיים, מלטף את הפעמונים ומרביץ למשולש ;-) . הכלי הכי מגניב הוא מן "חרוט" קטום חוד שמכיל גרגרים כלשהם, שהמעניין בו (פרט לצליל המיוחד שהוא משמיע) הוא שג'וקה מטלטל אותו במן מעגלים קטנים, מה שמזכיר לי גירוש שדים ורוחות רעות. הממממ...

העיניים שלי, לעומת זאת, מתמגנטות לאמיר בשניה שהוא מתחיל לנגן, מוציא צלילים חלקים ומושלמים. בקטע מסויים הוא שולף החוצה את ה"פיה" של החליל ומנגן עליה תוך שהוא סותם את הקצה הפתוח עם אצבעות יד שמאל. לא יודעת איך עושים את זה, אבל זה יוצא נפלא. אני מחכה בדריכות לרגע בו הוא יעבור לנגן בחליל האלט, וזה קורה רק לקראת סוף החלק הראשון, ורק בקטע קצר אחד... קצת חבל לי. אגב, במהלך ההופעה הוא ניגן גם על שתי חליליות - אחת נראית חלילית סופרן עץ דיי סטנדרטית, והשניה ארוכה, מוזרה ולא מוכרת לי.

הזמן עובר בנעימים והקטעים זורמים בזה אחר זה, אבל קשה להימנע מהמחשבה המנקרת בראש ללא הרף: מתי מתי?
הרגע מגיע, האות ניתן (אמיר מזמין את הזוג לבמה) ובמאמץ רב, הזוג כספי מצליח להשתחל לבמה הקטנטונת של הקמלוט, בהחלט סוג של נס.; ..-)
חגי ומתי מכוונים את הגיטרות, ומתי פוצח בשיר "סירונת" (אני חושבת שזה זה, לפי הנושא) בעברית. רחל ממשיכה בפורטוגזית, ובהמשך השניים שרים בעברית בשני קולות. מקסים.

הבא בתור,Desafinado ("מזוייף") - נפלא כרגיל.

אחריו שולף ג'וקה משהו שנראה לי כמו קשת ענקית (קשת של חץ, "ל"ג בעומר" סטייל). כספית, מבינת עניין, מסבירה לי שזה "ברימבאו". ללא ספק כלי נגינה... מוזר.
הם מתחילים לנגן את ההתחלה של "ברימבאו" (השיר) אבל זו רק ההקדמה (והסיום) והשיר הוא למעשה "שיר בדואי". גם ב"ברזיל שעון קיץ" הם עשו אותו הדבר, וכבר אז הבעתי את מחאתי על כך... רוצים ברימבאו! אגב, נדמה לי שב"ברזיל" מתי גם ניגן בשיר על אקורדיאון. שיר טוב נשאר שיר טוב, והכיף הגדול: סוף סוף שיר בעברית שאני גם יודעת את מילותיו - אפשר להצטרף בשירה! :-)

בחזרה לפורטוגזית: השניים שרים את "סמבה בתו אחד" - מעולה, אלא מה.
כמו שאומר מתי "ז'ובים כתבו שירים נהדרים".

השיר הבא היה Nao Voltou ("לא חזרת") שיר שמתי הלחין למילים של רחל, וכל אחד מהם שר אותו (בפורטוגזית) באלבומו הוא. בהופעה ציפיתי שהם ישירו אותו יחד, אבל לא - מתי שר אותו לבד. בסוף השיר אמרה רחל "המבטא שלך בפורטוגזית מאד השתפר"...
"בהרבה שפות יש מבטא, רק בעברית אין" ציין מתי, וניצל את ההזדמנות ללמד את הקהל איך להגיד את המשפט "אנחנו משפחה מכובדת" במבטא מרוקאי ובטון מאיים (תוך שהוא מגלגל את כולם מצחוק, כמובן).

גם "אצלי בבית" המקפיץ (או כמו שמתי הציג אותו "שיר על במבה") לא נפקד, והם שרים אותו כמו ב"ארץ טרופית משגעת" - מתי בעברית, וג'וקה עונה לו בפורטוגזית (כך הוא גם בוצע ב"ברזיל שעון קיץ"). זהו אחד מהשירים האהובים עלי ובכלל - כל הקהל מצטרף בשירה...

ול"סיום חלקינו להערב" פותח מתי את ההקדמה לשיר הבא... הקהל מוחא כפיים ומשמיע רעשי מחאה ותחינה (לא לא, תשארו, בבקשה!!!) ומתי משנה ל"לתחילת חלקינו להערב" (רחל מתקנת ל"המשך חלקינו להערב") והם שרים את Aguas de Marco ("גשמי מרץ" שתורגם לעברית בשם "והגשם יבוא"). הקהל מאושר, וכמה אנשים אפילו מצטרפים בשירה (אם רק הייתי יודעת פורטוגזית...). בתחילת השיר רחל לא הפסיקה לצחוק, והיא הסבירה בסופו שהמקרופון שלה לא יכול היה להתאפק, ו"התחיל לרקוד בקצב השיר"... היא חיפשה את ה"מרקיד" ומצאה אותו בדמות הבחור שישב בשולחן הקרוב לבמה ונענע את רגלו בקצב - ישר על הבסיס של המקרופון שלה...

כיוון שקשה מאד לרדת מבמת הקמלוט ולחזור, מוותרים הזוג כספי על טקס ההדרן המסורתי, ומסתפקים ב"תדמיינו שיצאנו וחזרנו" לקול מחיאות הכפיים הנלהבות של הקהל.

רחל מספרת שהמוסיקאי הנפלא שלצידה חגג אתמול 52 שנים, ופוצחת (יחד עם הטוקאנים) בשירת Happy Birthday to you בפורטוגזית. מנהלו האישי של מתי ומישהי נוספת נושאים פנימה 2 עוגות עם נרות -אחת עם 5 נרות והשניה עם 2. מתי נושף ומכבה אותם, בעוד הקהל מוחא כפיים וצועק מזל טוב. איזה יופי :-)

להדרן שר מתי את "איך זה שכוכב" והפתעה - הוא מוותר על הבדיחה הקבועה (בה הוא נותן לקהל לשיר במקומו) ובבית השני מצטרפת אליו רחל בקול שני (פעם ראשונה שאני שומעת את זה). גם חידוש (דיי נמאס לי מהבדיחה הקודמת, למען האמת) וגם קול שני שמשתלב נהדר - אחלה.

מתי ורחל אוטוטו עומדים לרדת מהבמה ולחץ הדם שלי עולה - הם לא עוד לא שרו את "הנה הנה" ויש להם חלילן על הבמה! בעודי תוהה האם יהיה לי מספיק אומץ לצעוק את שם השיר, הם מתחילים לנגן הקדמה לשיר שאני לא מכירה. אני כבר מתחילה לתכנן תוכניות דרמטיות (אני אחסום בגופי את היציאה עד שהם יסכימו לשיר את השיר!) אבל פתאום משהו בהקדמה גורם לי להרגיש שהנה הנה, זה כבר ממש קרוב... וכן, תחושותיי מתאמתות, ואמיר פוצח בהקדמה המפורסמת לשיר. אושר גדול מציף אותי, ואני מצטרפת בשירה (ומתבלבלת על המשפט הראשון!) זה בסדר, אני לא לבד: בתחילת הבית השלישי גם מתי מתבלבל קלות במילים... אבל למי אכפת? כולם מנגנים כל כך יפה, מתי שר, רחל מצטרפת בשלב כשלהו בקול שני (גם זה חדש, כמדומני), זה אחד משירי מתי האהובים עלי ביותר (אם לא האהוב שבהם) ואמיר מחלל ברקע... אושר! קיוויתי שהשיר לא ייגמר לעולם.

השיר נגמר, מתי ורחל יורדים מהבמה לקול מחיאות כפיים ותרועות היסטריות מהקהל (כולל שריקות וכל מה שצריך). זה לא עוזר... אמיר נעמד ומציג (שוב) את חבריי הלהקה, ומחיאות הכפיים מהקהל מתגברות שוב. הטוקאנים מתיישבים לנגן קטע אחרון קצר להדרן, וזהו, נגמרת ההופעה.

בסוף ההופעה ניגשתי להחליף כמה מילים עם הטוקאנים וכמובן, להחמיא על ההופעה המצויינת. חגי (הגיטריסט) סיפר לנו שעוד מעט הוא טס לחודשיים לחו"ל, מה שאומר, חברים, שכדאי למהר ולראות הופעה של השלישיה, אחרת תאלצו להתאפק! (לא חבל?)

עינת