מאחורי הצלילים 2002 - מופע הבכורה
בהיכל התרבות רעננה - 18.1.2002
מאת עינת (Trilliane)

ציפיתם לקבל דיווח מלא ומפורט? שכחו מזה!
ההופעה רק התחילה לרוץ, יש לכם מספיק הזדמנויות ללכת ולחוות אותה בעצמכם.

רגע, אתם עדיין פה?
למה אתם מבזבזים זמן בלקרוא את ההודעה הזו במקום לרוץ להופעה?
אה, כבר הזמנתם כרטיסים ואתם סתם רוצים לקרוא את מה שיש לי להגיד?
אם כך, אז בסדר :-)

הפעם החלטתי ליישם כלל (שלי) מתחום הקולנוע: לשמוע על סרט ביקורת כללית, אבל לדעת על העלילה עצמה כמה שפחות. לפיכך, אני לא אפרט מה בדיוק היה, כדי לא לקלקל לכם את ההפתעות בזמן ההופעה. במקום שתשבו ותחשבו "נו, מתי יהיה כבר הקטע הזה שהיא סיפרה עליו", אני רוצה ש"תשארו במתח" בכל רגע, כשכל בדיחה או שיר "ינחתו" עליכם בלי הכנה מוקדמת.

מה אני כן שמחה לספר ולבשר?
או.

בראש ובראשונה אני רוצה לספר שהכימיה בין השניים פשוט נהדרת! נראה שהם מאד נהנים שם על הבמה ואחד עם השני. יש הרבה הומור, ובכלל - האווירה מצויינת.

מה השתנה בעצם מאז 1973?
הכל ולא כלום;
כספי וגרוניך הספיקו להתחתן, להתגרש ולהתחתן (שוב), להביא ילדים לעולם, לחיות בחו"ל ולחזור, לכתוב עוד עשרות (אם לא מאות) שירים, להשתתף בעשרות פרוייקטים, להתאחד ולהיפרד (כמה וכמה פעמים) וגם (מה לעשות) לרדת קצת ברגיסטרים (של הקול, של הקול).
אבל העיקר - המוסיקה, נשארה טובה כשהיתה, רלוונטית ורעננה מתמיד.

כספי וגרוניך מודל 2002 הם מבוגרים יותר, לבני שיער ובעיקר נינוחים להפליא. פשוט כיף להם לחזור יחד לבמה, ומרגישים את זה.
אחת הסיבות, (כך נדמה לי), טמונה בעובדה שהפעם זה יותר ממופע זוגי. לוקחות בו חלק גם הנשים - מיכל אדלר-גרוניך במפוחית והקאו כספי בשירה. אמנם חלקן במופע קטן למדי, אך תרומתן למופע מורגשת: הן מוסיפות עוד "צבע" ומעשירות את הגוון והגיוון המוסיקלי. פרט לכך, כיף לראות את הבעלים האוהבים מביטים בהן בגאווה ופשוט זורחים מאושר רק מעצם נוכחותן באיזור.

גרוניך על הפסנתר, מתי מתמרן בין הפסנתר (שלו) לגיטרה, אבל השניים לא מסתפקים בזאת ושולפים כלים מוסיקליים נוספים עפ"י הצורך... חכו ותראו (אם רק תלכו...).
הם מבצעים את רוב שירי "מאחורי הצלילים", וכמובן גם שירים מקריירות הסולו שלהם, ברובם הם משתפים אחד את השני בשירה. קלאסיקות במיטבן. שירים חדשים משותפים אין (לפחות בנתיים), אבל שירים חדשים "בנפרד" בהחלט יש, והם עשויים לשיר אותם.

הופעת הבכורה היתה פשוט עילוי!
נהנתי לראות את כולם חגיגיים, לבושים יפה, האווירה מרגשת מתמיד... כל הארבעה לבשו שחור ונראו נפלא. ציון מיוחד לשבח הולך לגרוניך, שהוסיף וסט עם גימור אתני צבעוני, ונעליים בגוונים חומים שהלהיבו אותי במיוחד (אם לא כן, לא הייתי טורחת לעדכן אתכם בזוטות מעין אלה). סחתיין על הנעליים, גרוניך!

בין שיר לשיר הם סיפרו סיפורים ובדיחות, ומדי פעם גם הקניטו זה את זה. הסיפורים המעניינים ביותר היו על העבודה המוסיקלית המשותפת ועל המפגש המוסיקלי הראשון בינהם, שלווה בהדגמה על הפסנתר(!). היה מרגש.

ההופעה נערכה באולם התרבות "מופת" ברעננה, אולם גדול שהיה גדוש מפה לפה במעריצים משולהבים.
גרוניך היה מאושר: כשהקהל שר, שמעו אותו מצויין, והקהל היה חם ולהוט לשתף פעולה. בסוף "סימפטיה", כשהוא ביקש מהקהל להצטרף בשירה, הוא כ"כ התלהב מהביצוע ("שלנו") שהוא ביקש שנחזור עליו שוב, והאזין בהנאה לקהל המוסיקלי שלו, שר יפה-יפה בלי להתבלבל.: ..-)

כספית ואנוכי ישבנו באמצע השורה השניה, קרוב קרוב לבמה. ממש לפנינו, בשורה הראשונה, ישבה חבורה קצת "מופרעת" מירושלים (אני מכנה אותם "חבורת הפרקשניסטים מהשורה הראשונה"), שלא הפסיקו להשתולל ולעשות שמייח כל ההופעה (לשמחתו של גרוניך) והצחיקו אותי קשות. גרוניך (כאמור) לא נותר אדיש, ובשלב כלשהו הוא אמר למתי "אתה מכיר את האנשים האלה שמתאמנים בבית כל הזמן ואז באים להופעה ויודעים תמיד לעשות קול שני?; ..."-)

בסוף ההופעה יישמו השניים את הכלל של מתי - לגרות את הקהל ולהשאיר אותו עם טעם של עוד: למרות מחיאות כפיים סוערות וממושכות לא זכינו להדרן שני... טעם של עוד נותר גם נותר - ככה זה כשרואים מופע בו כל דקה היא קסם, וכל שניה שווה!

אחרי המופע נודע לנו (מהגורמים המוסמכים) שתוכנית המופע עדיין בתהליכי גיבוש, כך שהוא עוד עתיד להשתנות ולהשתפר - חלקן של הנשים במופע צפוי לגדול ככל הנראה (ואלה בהחלט חדשות טובות).

אין מה להסס או להתלבט.
אם אתם אוהבים אותם ביחד או לחוד - רוצו.
גם אם התמזל מזלכם וזכיתם לראות את אחד ממחזורי האיחוד הקודמים, אני משוכנעת שלצמד יהיה מה לחדש לכם.
למה לדחות את התענוג?
אם יש לכם שאלות ותהיות (שגורמות לכם להתלבט), אתם מוזמנים לשאול אותי (כאן, או באופן פרטי) ואני אשמח לענות :-)

עינת :-)