מאחורי הצלילים 2002
קיבוץ מזרע - 25.05.2002
מאת שמרית

איזו הופעה!!!! אין מילים! נגמרו המילים!!! היה פשוט אדיר!!!!
אני ואחותי הילה הלכנו למופע כשידינו עמוסות בשקיות, תיקים (הסבר בהמשך..), והתרגשות עזה השתלטה עלינו!
באופן כללי, הקהל היה מבוגר, האולם לא היה מלא, ואפילו חצי מהשורה הראשונה הייתה פנוייה (למה אמרו לי שתפוס, הא?!)...

המופע התחיל, כאשר אני משננת שוב את השינויים כדי לזכור ולשים לב. זה הזמן לציין שלכל אורך המופע אני והילה עשינו שמממממחחחח!!!!
מחאנו כפיים ללא הרף, נעמדנו, ישבנו, ושוב כפיים, צעקנו (צעקות התלהבות כמובן!!!!) ואמרתי להילה מלכתחילה: "לא מעניין אותי מאף אחד, אבל אנחנו חייבות עוד שיר בסוף!" מה שהצריך מאתנו לבלוט לכל אורך המופע, וכך היה.

המופע התחיל כאשר לפתע גרוניך אומר "יו! תראו מה נחת לי על ה-סי", לאחר שהוא מקרב את האצבע לעבר ה-סי, עף ממנו מן פרפר שחור (די גדול), כולם צוחקים כשמתי מוסיף: "בפעם הבאה שאתם מוחאים כף, תנסו להרוג כמה זבובים בדרך", כולם מתמוטטים מצחוק (קשה לתאר את זה - צריכים להיות שם כדי לראות ולשמוע את זה מפיותיהם של מתי וגרוניך).

והם ממשיכים את המופע, ואני נשארת פעורת פה כשאני שומעת את "שומקום" - רחל ענקית!!! אין מילים! והשיר החדש מקססססיייים!!! אין ספק!!! כל כך מיוחד!!! ואז אנחנו מגיעים לסימפטיה... וכאשר מגיע קטע הסולו, פשוט מאירים את הקהל והם מפסיקים לשיר!!! הפעם אני והילה אמרנו שנשכח מהמילה "בושה" עד סוף ההופעה, ולכן אני והיא היינו היחידות ששרו את הסולו!! (חוץ מכמה שמלמלו כמה דברים לא מובנים ..) ישבנו קרוב לבמה, גרוניך הצביע עלינו, והם ראו אותנו וחייכו, וכדי לא להילחץ שגם הם מסתכלים וגם הקהל צופה בנו (זה היה מפחיד..) הסתכלתי על הילה ושרנו הכי חזק שאנחנו יכולות!!!! (כמובן שאנחנו עדיין מוחאות כפיים בזמן השירה...) והמופע המשיך, ואני כבר לא זוכרת כ"כ את הסדר, והם הגיעו ל"נואבה" והתווכחו על הסיום של השיר, זה היה ממש מצחיק... אני פשוט התגלגלתי.. והיה נהדר!!! ואני והילה מוחאות כפיים, נעמדות, מתיישבות כאשר שתי בנות מהשורה הראשונה פשוט השתגעו לחלוטין (לטובה!)

הקהל היה הרבה יותר טוב מההופעה הקודמת (הכל יחסי..) ואנחנו מתקרבים לסיום ההופעה, ואני אומרת להילה: "לא!!!", ואנחנו נעמדות ולא מתיישבות יחד עם עוד קבוצה קטנה של אנשים (תודה לכם!), ואז הם מבינים שאין להם ברירה אחרי שאנשים מריעים, ואני והילה צועקות "עוד שיר" (הם עם הנשים), הם מתיישבים וגרוניך אומר שהפעם הם מנגנים "סימפטייה", ואנחנו שרים הכללל!!!! אני והילה חשבנו שאנחנו מתעלפות... התעייפנו מהפעם הראשונה... והאור על הקהל, ואני והילה שוב בולטות בשטח, אבל לא ביישנו את עצמנו!!! והיה שמממחח! והבנות מצטרפות באילתורים הקוליים יחד עם מתי.. היה ענק.

מה שכן, אני חייבת לציין שהיה חסר לי איזה שיר של מתי שמכיל סולו, שמתי לא יחשוב שאנחנו לא יודעים את הסולויים שלו!!! "לקחת את ידי בידך" היה מתאים...לדוגמא..

ואז זהו, הסתיים...
חשבתם שאנחנו הולכות הביתה?? טעות!

המתנו להם בחוץ סמוך לדלת היציאה, כאשר אנחנו מכינות את השי הקטן והצנוע שהבאנו: פרח משי אדום לכל אחד ואחת, בתוך נייר צלופן עם סרט אדום (אל תגידו שלא השקענו..).
וגרוניך יוצא ראשון, והילה מגישה לו את הפרח, והוא אומר "וואהו.." ואז הוא מוסיף: "שרתן מאוד יפה את סימפטייה". אני צוחקת ועונה לו: "מה אתה חושב, התכוננו!" מיכל יוצאת שנייה, ומקבלת פרח, רחל יוצאת שלישית ומתי אחרון אחרון חביב!
בזמן שאני מחלקת את הפרחים, הילה מוציאה את הפוסטר המפורסם ומבקשת מ-כ-ו-ל-ם הקדשה!!! הם כל כך חמודים!!! והם חותמים בלי שום בעיה.
בזמן שהילה מפטפטת עם גרוניך אם הוא מתכנן להוציא עוד ספר (כן,אבל לא בזמן הקרוב..), מתי מתכופף כדי לחתום, ואני יודעת שאני רוצה להגיד משהו, אבל אני לא יודעת מה, פשוט מאבדים את המילים כשרואים גאון מולך... ואז אני מוצאת לנכון להודות לו על הכל, ועל כך שהוא מידי פעם נכנס לפורום ועונה לנו על שאלות! ומתי, צנוע כתמיד, אומר "תודה" וממשיך בהקדשה להילה..
ואז אני אוזרת אומץ ושואלת: "יש סיכוי להצטלם עם ארבעתכם?" וגרוניך עונה: "כן". ואני מאושרת, הם הולכים להניח את הדברים במוניות, וחוזרים, מזל שעברה שם מישהי, שהסכימה לצלם אותנו... אנחנו מסתדרים, ומתי מציע (חמודדדד!) שאולי כדאי שנעבור למקום יותר מואר (שהיה כמה מטרים קדימה), לאחר התייעצות החליטו הרביעייה הענקית שאין צורך כיוון שיש פלאש במצלמה, הצטלמנו ונפרדנו מהם שוב בהמון המון מחמאות (להם), ובברכת "נסיעה טובה"... מיותר לציין שלאחר שחזרנו לא יכולנו להירדם עד 04:00 לפנות בוקר מרוב התרגשות...

ועוד משהו, גם לנו הם הבטיחו דיסק של "מאחורי הצלילים".

אמרתי שהיה אדיר????