מתי כספי מארח את הפרברים
בקמלוט הרצליה - 25.12.2001
מאת עינת (Trilliane)

אחחח, כמה זמן חיכיתי להופעה הזו!
לא רק אני, כנראה - פתיחת הדלתות מתוזמנת ל21:30-, וכשאנחנו מגיעים למקום, קצת לפני 9, כבר יש תור לפני הדלת... מרשים.

כשאנחנו נכנסים ומתמקמים אני מזהה את יוסי (חורי) עומד בצד, וניגשת להחליף איתו כמה מילים (אני מכירה אותו אישית).
מסתבר לי (לצערי הרב) שהם לא הולכים לשיר את "קוצ'יפה" ("זה שיר שרק הקלטנו, מעולם לא הופענו איתו" מסביר יוסי - ואני תוהה: זה תירוץ?) וגם לא את "בלב כבד" (מתי לא הביא את האקורדיאון... אוייש). אלה שני השירים אותם אני הכי אוהבת! ב-א-ס-ה.
כשאני שואלת את יוסי מה הם כן הולכים לשיר, יוסי מודה שהם לא עשו חזרות ואין לו הרבה מושג... "אנחנו הולכים לשיר הערב שירים שלא שרנו 15 שנה" הוא אומר לי. נו, מזל שאני שם בשביל לשמוע את זה.: ..-)

מתי עולה לבמה, מברך את הקהל לשלום, מתיישב ליד הפסנתר, ופוצח ב"מי אמר לך שאני מלאך".
השירים הבאים גם הם על הפסנתר:
"הסרט על חיי" - לשמחתי נטול ההקדמה, בה מתי נוהג להקריא את מילות השיר של רוטבליט.
"חרוזים" (השיר נטול החרוזים, שמיועד להיכנס לאלבום הבא של מתי). עד כה שירים חדשים ו/או פחות מוכרים, והקהל מוחא כפיים על הביצועים, אבל נותר שקט למדי.
השיר הבא מעורר את כולם לחיים: "הוצאתי פעם תקליט בשם יהודית רביץ" אומר מתי (את ההקדמה הקבועה) ומיד שר את "לקחת את ידי בידך" לקול צהלות שמחה ושירת הקהל.
בהמשך מלמד מתי את הקהל (בנוהל הרגיל) לשיר שיר נוסף שמיועד לאלבום הבא - "שיר מס'6 " ("ובשדות הרחבים..."). ותיקי ההופעות כבר שרים אותו בע"פ (גם אני, כמובן).
"אל תתנצל", "לא חלמתי שתלכי ממני" ו"ימי בנימינה" חותמים את "חלק הפסנתר" בהופעה, כשבאחרון שוב מתעורר הקהל בשמחה ומצטרף בשירה לשיר הקלאסי הזה.

בין שיר לשיר מנצל מתי את הזמן לספר את בדיחותיו (הידועות יותר או פחות) ולגלגל את הקהל מצחוק. הוא מספר על המוצא שלו, על מבטאים שונים, על התפתחות של שפות שונות בעולם (הכל תוך הדגמה נפלאה ומצחיקה עד דמעות) ולא שוכח ללמד את הקהל לדבר במבטא מרוקאי.

מתי עובר לגיטרה, ומיד שואל: זוכרים את השיר שלימדתי אתכם קודם?
הקהל מראה סימנים של "כן", מתי אומר "יופי" ומיד מתחיל לשיר את... "ימי בצורת".
אחריו מגיע "שיר מספר 6" המדובר, בסיומו מזמין מתי את הפרברים לבמה.

הפרברים עולים לבמה לקול מחיאות הכפיים. מתי מברך אותם לשלום, ומספר לקהל שהם לא הופיעו יחד כבר 15 שנה, "אז אתם מבינים מה אתם מקבלים עכשיו" אומר יוסי (איזה כיף שאנחנו עדים לרגע היסטורי :-)) וכיוון שהם לא עשו חזרות, "אנחנו נעשה עכשיו את החזרה הראשונה על הבמה" הוא מתוודה בכנות, "וכמו בכל חזרה - נשיר כל שיר עד שהוא יצא כמו שצריך"... הפרברים נראים משועשעים. "מה נשיר?" שואל מתי. יוסי עונה "אנחנו נשיר עכשיו שיר יפה" ומתי מוסיף "ואח"כ את המכוערים"... הוא גם מצהיר "הולכת להיות לי בעיה קשה עם המילים" ויוסי מבטיח "נעזור לך".

השלושה שרים את "שיר לדרום אמריקה", "אלפונסינה והים" (מתוך אלבומם המשותף "שיר אהבה רחוק") ואחריהם מודיע מתי ש"אורי ינגן לנו ולס". הם מנגנים קטע אינסטרומנטלי בשם "quiero ser tu sombra" ("אני רוצה להיות צילך"). אחחח, איזה יופי של קטע :-) מתי ויוסי מלווים את אורי (הרפז), שמפליא לנגן על גיטרה קטנה במיוחד (3/4 אני חושבת). "אם אתם שואלים את עצמכם לגבי הגיטרה שלי" מתבדח אורי, "אפשר להשיג כאלה ב"טויז אר אס". מתי קופץ על ההזדמנות להוסיף חידוד משלו ואומר "טויז אר אס לי את המצב רוח" (למתקשים, נסו להגיד את זה בקול רם - זה יעזור, גם אם זה לא יהיה מצחיק כמו לשמוע אותו אומר זאת).

השיר הבא הוא של הפרברים - "הנה שנה עוברת" (דרום אמריקאי במקור). יוסי מציג את השיר ומתי אומר "אבל גם אני רוצה לנגן!", שואל על הסולם ומודיע "עכשיו תהיה לי בעיה קשה במיוחד עם המילים". כל ה"בעיות" הנ"ל לא מנעו ממתי להצטרף בנגינה (איך הוא עושה את זה???) ובשירה בלי כל קושי נראה לעין...
את השורה המסיימת של השיר ("המנגינה לעולם נשארת, היא לא תיגמר") הם שרים ב3- קולות כשמתי שר נמוך נמוך נמוך... (ובכלל, לא ברור איך זה נשמע כ"כ טוב ומתואם בלי אף חזרה!). "רגע, רגע" אומר מתי - "הסוף לא היה טוב". הם שרים אותו שוב, אבל מתי עדיין לא מרוצה מהתוצאה. "תשיר ב5-, לא ב6-" הוא אומר לאורי (הכוונה לצליל באקורד), והם שרים שוב את השורה המסיימת של השיר! (מישהו אמר פרפקציוניסט?).

"עכשיו נשיר משהו ישראלי" אומר יוסי. סשה ארגוב, המלחין הנערץ על מתי, הוא מחבר השיר הבא - "החולמים אחר השמש", אחד משירי הפרברים המוצלחים ביותר, וגם הפעם מצטרף אליהם גם מתי.

בשלב מסויים הם מגיעים למסקנה שהם זקוקים ליותר קשר עין, ומתי פונה לעברם (ומשנה את הזוית ביחס לקהל). "אני מתנצל שאתם צריכים לראות אותי מהפרופיל" הוא אומר לצד שמאל של האולם (שכולל גם אותנו, אגב) ומספר שבגיל 12 התחיל לצמוח לו האף, ובתור ילד הוא עקב בדאגה יום יום בראי, וראה את האף שלו גדל וגדל... עד שיום אחד הגב שלו נתקע בקיר. היום אין לו בעיה והוא מסתכל ימינה, שמאלה, וחוצה...

את ה"חלק הרשמי" של ההופעה הם מקנחים בשניים מביצועיהם המשותפים הידועים ביותר: "סילבריו" ו"פרידה קשה" (אני אשתגע). הקהל יוצא מגדרו.

בשלב זה הם יורדים מהבמה, כשתשואות היסטריות מהקהל מלוות אותם ומחזירות אותם, כמובן...
מה נשיר עכשיו? הם שואלים (אחד את השני) ומישהו בקהל צועק "ריח תפוח אודם שני!". מתי אומר לפרברים "למה לא, שירו את זה" ומצטרף אליהם בעיקר בנגינה).
מדי פעם כשאורי עושה קול שני ב"אההה" כזה הוא מסתכל על מתי, והנ"ל מצטרף אף הוא בפלצט גבוה (אגב, נדמה לי שהוא נהנה מאד לצווח בפלצט בהופעה - הפעם הוא עשה זאת דיי הרבה. אני מוצאת את זה מאד נחמד, כל עוד אני לא יושבת קרוב מדי לרמקול...).
הקהל מקבל את השיר בחום ואהבה, ושוב מצטרף בשמחה.

כשתם השיר, נשאלת שוב השאלה: "מה עכשיו?" ואנשים זורקים כל מיני הצעות. אני צועקת בעוז "קוצ'יפה" (זה לא ממש עוזר, לצערי...). מקצה האולם צועק מישהו עם מבטא דרום אמריקאי שם של שיר (ב-ר' מתגלגלת). מתי נזכר בבדיחה נוספת (חדשה! לפחות לי) וסיפר שלפני כ20- שנה, כשלארץ התחילו להגיע מזכירות אלקטרוניות (אבל רק למעטים היו), הוא מאד רצה אחת. אז פעם כשהתקשרו אליו הוא ענה והתחזה למשיבון (בשלב זה הוא כמובן מדגים איך, בחיקוי גדול מהחיים). בצד השני של הקו היה שלמה יידוב שמרוב הפתעה התחיל קצת להתבלבל ולגמגם (חיקוי מופלא של יידוב), ובסופו של דבר אמר "טוב, אתה לא בבית, אז תתקשר אלי כשתחזור" ומתי ענה לו "בסדר"...
מיותר לציין שהסיפור (והחיקויים) היו קורעים מצחוק, והקהל הגיב בהתאם (מתי, כמובן, נותר אדיש "וקול" להפליא... לא יודעת איך הוא עושה את זה).

(אחרי שצחקנו, נעבור לחלק האומנותי:)
בסופו של דבר, הם מחליטים לשיר את "שיר אהבה רחוק" כשאורי משכנע אותם שיהיה בסדר. כיוון שהוא היחיד שממש זוכר את המילים, הוא טורח לתת להם תזכורות לפני כל בית... (טוב, הוא הכי צעיר ;-)). נרשמו גם טעויות קטנות באקורדים (כיוון שזה לא היה אורי, נשאלת השאלה: מתי או יוסי? ממממ...). היה משעשע ביותר :-)

אין ספק - מרגישים שלא נעשו חזרות לפני המופע, אבל כשמדובר בפרפורמרים משופשפים כמו אלה, גם כשהם טוענים שהם "לא זוכרים שום דבר" התוצאה נשמעת פשוט מצויין.
הקהל הגיב בהתאם, וכשהשלושה ירדו הפעם (ולא חזרו) במשך דקות ארוכות המשיכו כולם למחוא כפיים בעוז, והמהדרין אף הוסיפו שריקות וצעקות (כמקובל). אני בספק אם אי פעם ראיתי קהל מתחנן עד כדי כך להדרן (שני בסה"כ!).

למרבה הצער, מתי עלה לבמה לבד. הוא נעמד עם הגיטרה, והתחיל לשיר את השורה הראשונה של "כמה שירים אפשר להמציא" אבל עצר בסוף השורה ותהה בקול מה לשיר. שמעתי סביבי צעקות של "ואותך", "ברית עולם" ו"מקום לדאגה" אבל מישהו שישב קרוב לבמה הציע את ה"שיר הזוכה". לנגד עיני קרה משהו יחסית נדיר: מתי הסכים לשיר שיר לבקשת הקהל!

הוא הקדים וסיפר שהשיר (שהוא הולך לשיר) הוא השיר היחיד שהוא אי פעם כתב "בהזמנה" (מייד התחלתי להתרגש, כי כספית סיפרה לי את הסיפור, וקלטתי שהוא עומד לשיר שיר שאני מ-א-ד אוהבת!). מהתוכנית "דו רה ומי עוד" בקול ישראל, ביקשו ממנו לחבר שיר למילים של ירון לונדון על אליעזר בן יהודה. אבל הוא התחכם, ולמרות שיש לומר "יהודה" במלרע, הוא החליט לשיר זאת במלעיל, כידוע... אך במקום לקבל "נזיפות" (כפי שהוא חשש) כולם מאד שמחו ואמרו שהשיר מצויין (טוב, צודקים!).

לשמחתי הגדולה, הבחנתי מייד שמתי הוריד את הסולם דרסטית - איזה כיף! סוף סוף יכולתי להצטרף בשירה בהתאם למנעד שלי :-) ולא רק אני, מסתבר; תמיד חשבתי שזו רק סטייה פרטית שלי, אבל גיליתי לתדהמתי שרבים בקהל הצטרפו, ולא רק לבית הראשון, אלא ממש לכל השיר! הקהל הפגין שליטה כה גדולה בחומר, שמתי שר רק את הבתים והשאיר לקהל לשיר את הפזמון... את הבתים הוא התחיל כל פעם באמצע השורה האחרונה של הפזמון, ובאחרון הוא "הצטרף לקהל" ושר אותו סוף סוף :-)
בסוף השיר הוא ניתק (באופן מודגש) את הגיטרה מהמגבר, והחווה בידיו סימן של "זהו" חד משמעי לקהל.

התאכזבנו קצת שההופעה היתה קצרה יחסית להופעות קודמות של מתי שראיתי - להפתעתי הוא אפילו לא שר בה שירים כמו "הנה הנה", "איך זה שכוכב" (שהוא שר בכל אחת מהופעותיו בהן הייתי). הקהל הנלהב בכלל לא הראה סימנים שהוא רוצה ללכת הביתה - רצינו רק לשמוע עוד ועוד - עוד מתי ועוד פרברים, באיחוד "חד פעמי" שכזה. אחרי הופעה כ"כ מעולה... נשאר בפה טעם לעוד!
אני יכולה רק לקוות (בשביל מי שלא היה שם, וגם בשביל מי שכן...) שיהיו עוד הופעות מלהיבות ומרגשות כאלה :-) אין כמו מפגש בין אמנים מצויינים לייצר הופעה משובחת :-)
(נתראה ב"מאחורי הצלילים"!).

עינת