מאת חגית 31.5.02
מתוך אלבום הסולו השני
* בדף האלבום מילים וקובץ להשמעה

* הדבר הראשון שאליו שמתי לב הוא העיבוד: לאורך השיר יש תוף (base drum) שמנגן על הפעמות, מלווה בבאס שמנגן ג"כ על הפעמות. הדבר הזה נשמע (לי) כמו צעדים. לאורך כל השיר אפשר לחוש את ההליכה של "אני הולך למעונך", טם טם טם טם.
* השיר מדבר על כך שיום יום הוא הולך. כדי להדגיש זאת, מתי הלחין את השיר כך שיהיו בו הרבה חזרות. המשפט: "יום יום אני הולך למעונך", ובפרט הביטוי "יום יום" חוזר הרבה פעמים בשיר ונותן תחושה שזה אכן חוזר על עצמו כל יום. שימו לב, מתי הלחין פעמיים את הבית הראשון, בשתי מנגינות שונות (איזה גאון) - דבר שמדגיש את החזרה.
* בבית הראשון יש ירידה כרומטית בליווי, וירידה של סולם שלם (מסי עד סי) במלודיה - כאילו מתאר את מצבו הנפשי של ההולך: מתחיל גבוה, עם ציפיות גדולות לקראת הליכתו למעונה, ותוך כדי הליכה, התלהבותו הולכת ודועכת עד שהוא מגיע הכי נמוך, כי שוב פעם הוא לא אומר לה דבר.
* וכך גם בבית השני: "יום יום על הדרך למעונך" (כשאני בדרך) יש עליה במלודיה, יש ציפיה ותקווה ("אור אושרי ...") אבל בדרך חזרה: "ובשובי..." יש ירידה במלודיה, אכזבה ועצב.
ובבית השלישי הוא כבר צועק: "יום יום" (כך הלחין מתי) אבל היא לא שומעת: "ואליך לא גונב עוד דבר".
וגם הסיום הוא ב- fade out - השיר לא מסתיים, כי הוא ממשיך ללכת יום יום עד היום.


תגובות:

שמרית    31.5.02
נפלא! ועוד ניתוח על השיר הכי אהוב עלי של מתי...
וואהו!!! מה יש עוד להוסיף??? את ממש מבוזבזת...
*אין ספק שאת פעימות התוף שומעים בבירור לאורך כל השיר. ההשוואה לצעדים מאוד יפה לדעתי.
* העיבוד נהיה עשיר מרגע לרגע ,תוספת בס, קולות , חצוצרה וכו'..ולקראת הסיום, העיבוד חוזר להתחלה, כמעין מעגל שנסגר לנקודת ההתחלה, כפי שהיה בתחילה, נשאר עם הרעיון בלבד של "ללכת"...
כמו-כן בשיא: "יום יום" הרעש החזק של המצילתיים (המגיע כדבר בלתי צפוי כסינקופה),יחד עם שאר הכילים שמעצימים את המנגינה גורם (לי) לתחושה של נ-י-פ-ו-ץ הרעיון של ההליכה, שגורמת כאמור להתחרטות.
הקישורים שלך בין המנגינה למילים מאוד טובים לדעתי...ככה שאין לי כ"כ מה להוסיף כרגע...


מוגג    1.6.02
אכן רשימה נאה . ולי יש רק תוספת קטנה
פעם=צעד. למשל "מה יפו פעמייך בנעלים" או "מדוע אחרו פעמי מרכבותיו". (אגב, פעם בל' זכר).
ומכאן שהפעימות אכן מזכירות צעדים.
בשיר הזהאני אוהב גם את חריקות הגיטרה, שכבר דובר בהם כיד שמאל עולה במעלה הצוואר ומלווה את ההולך המעפיל אל בית אהובתו.
נהנתי לקרוא את המאמר,
מצפה ל*פעם* הבאה...


כספית    1.6.02
העניין של תחושת ההליכה (צעדים) לאורך השיר - אם לא שמעת את זה ממתי והגעת לזה בעצמך - זה באמת מדהים!!
ותרשי לי גם להוסיף שצדקת מאוד - זו בדיוק הייתה כוונתו של מתי כשעיבד כך את השיר. זאת סיפר פעם בקורס, כשהסביר על העיבוד המופלא לשיר הזה.
הוא ישב שם, וכמו קוסם היוצר יש מאין, ניגן בגיטרה את הליווי לשיר, כשבקולו הוא שר את כל התפקידים של כל הכלים, אחד אחרי השני, במקום שבו הם נכנסים, קולות, קלרינט, חליל, פגוט, מיתרים, חצוצרות... חולל ממש תחושה של בריאה ההולכת ומתעצמת.. כאשר מיד לאחר מכן השמיע לנו את השיר מהדיסק, והבליט כרצונו את כניסת הכלים השונים, כשהוא מנסה להסביר לנו כמה שהכל בעצם כל כך פשוט, כשלנו זה נשמע כל כך קסום ומרתק...


שאולי    7.6.02
סתם מחשבה, כמי שכבר הלך למעונה פעם, ההצטרפות-הצטברות של הכלים בבית הראשון, החל בקלרינט, מזכירה לי את תחילתו של המסע במחשבה אחת נקיה ופשוטה. כשבמהלך הדרך מתגנבים כל החששות, הפחדים המחסומים שזורקים לכל מיני כיוונים וגורמים לנחישות הראשונית להתערער- עד לחרטה. הכלים גם נכנסים במעין fade in ההולך ומתחזק עד ההשתלטות- הפיצוץ המדובר...
אולי זו סתם פסיכולוגיה בגרוש פרי עטי אבל זו התחושה שאני קיבלתי תמיד מהשיר..


תגובות נוספות ניתן לשלוח בדואר אלקטרוני.