מאת שמרית 15.01.03
מתוך האלבום "מתי"
* בדף האלבום מילים וקובץ להשמעה

עוד שיר מיוחד מאוד מאלבום מיוחד עוד יותר!
אני לא אשכח לעולם את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר:
הופתעתי ללא הפסקה במהלכו...
חלוקת השיר:
ב(פתיחה),א, ב,ג / א,ב,ג / א(מודולציה), ב(הצטרפות כלית), ג / א(מודולציה).

חלק א' -

"כשהצל בראשי
מאיים על נפשי,
אז אני מסתתר
בפסנתר, בפסנתר."

השיר מתחיל בסולם: Gm .
המנגינה בחלק זה מורכבת מירידות, גם מהלך הבאסים באקורדים הראשונים, לדעתי דבר זה נעשה כדי להדגיש את המשמעות של המילים הנאמרות: כשהצל, מאיים, מסתתר, הירידות יוצרות מעין תחושה של "כיסוי", משהו שעוטף, שמתחיל מלמעלה עד למטה ומכסה על משהו שנמצא כלוא בפנים, וכך יוצר "צל" ואיום עליו, וגורם לו להסתתר...
כשהמספר במצב רוח רע, רגשות שליליים, עצב, כעס- הוא פונה לפסנתר כדי למצוא רוגע.

השיר מתחיל בליווי פסנתר בלבד, ונמשך כך לאורך רוב השיר- דבר שיוצר קשר חזק בין נושא השיר לעיבוד.

חלק ב' - "ואני מנגן..."- בקטע זה כבר לא שומעים את האקורדים שיצרו את תחושת הפחד של המספר, קטע זה לעומת קודמו, מפגין רגשות של שלווה ורוגע, אין איומים, יש את הפסנתר ששומר ומגן, המספר נרגע באמצעות הנגינה... וניתן לשמוע זאת גם במנגינה: יש עלייה במנגינה בשתי השורות האחרונות, שבעצם ממחישה את הביטחון של המספר מהנגינה בפסנתר.
"לפני שהוא נסחף אל הים הקר והמלוח"- העלייה שמבוצעת בצורה מופלאה בשירה ממש מתארת את תחושת ההיסחפות לים...

חלק ג' - "זהו יופיו.."- מורכב מאותה מנגינה כמעט של חלק ב', עם מילים שונות. עדיין מתאר את תחושת הנינוחות והשלווה, ואפילו מעצים אותה על ידי האנשת הפסנתר:
"החום טבוע בגופו, באופיו..". לדעתי, קיים רצון עז של המספר להראות את הקירבה הרבה שלו לפסנתר , ואת הרגשות החיוביים שהוא סופג ממנו.
"אני אמתח את המיתר מתחילתו ועד סופו" - גם כאן, כמו בשורה האחרונה של הבית הקודם, העלייה בשירה ממש מתארת את מתיחת המיתר...


ברשותכם, אני אעבור ל-4 החלקים האחרונים של השיר, אשר בהם מתרחשים השינויים המעניינים והמפתיעים:
חלק א' - מודולציה לסולם G#m .
המודולציה נעשית ללא שום אקורד מעבר כלשהו בין החלקים, מודולציה ישירה לחלוטין, שמפתיעה את המאזין.. המודולציה נעשית בחלק א' שכאמור ממחיש את הפחד והאיום המוזכרים שם, לדעתי הדבר בא להראות שגם כאשר הפחד והאיום חזקים עוד יותר (באמצעות המודולציה), המספר עדיין מסוגל להתגבר עליהם בעזרת הנגינה..איך? לפי ההמשך:
חלק ב' - הפתעה יותר גדולה. הצטרפות כלית עשירה מאוד!
חלק זה מנוגן בלבד ואינו מושר, הצטרפות כלי-הקשת הרבים, וכלי ההקשה מגבירה את עוצמת השיר ומעשירה אותו מאוד, דבר שמראה בעצם כיצד בחלק ב' גובר המספר, על חלק א' , ומשתלט על הפחדים והחששות בעזרת הנגינה.
חלק ג' ממשיך עם העושר הכלי הרב, והעוצמה...ובחלק א' האחרון ישנה שוב מודולציה לסולם: Am .
חלק זה ממשיך עם הליווי הנהדר, ואולי בעצם ניתן להבין שהבחירה לסיים עם חלק א', בעושר שכזה, נועדה להראות שהמספר כבר התגבר לגמרי על הרגשות, והוא פשוט שוכח אותם כאשר הוא מנגן...
לסיכום, עיבוד מיוחד ביותר! מתי ממש "מטפטף" לנו כל מיני הפתעות במהלך השיר, ולא נותן את כל הצ'ופרים מההתחלה:
מתחיל בליווי פסנתר בלבד (נמשך בערך 6 בתים כך), ממשיך עם מודולציה-עולה חצי טון ועדיין רק עם פסנתר, אח"כ ליווי כל כך עשיר (ללא שירה) שלא ניתן להגדירו במילים (נגני כלי-מיתר מהפילהרמונית, סקסופונים, חצוצרות, טרומבונים, גיטרות, כלי-הקשה..וכו'..), ושוב מודולציה בחצי טון,והפעם עם שירה..כמה הוא מגוון ומשנה- פשוט לא יאומן!
ואני שמעתי את השיר הזה המון המון המון פעמים..ואני עדיין מתפעלת ומתמוגגת כל פעם מחדש...מקסים!
ובכלל דיסק שממש ממש ממש ממש אהוב עלי...




תגובות:

סלויון    17.01.03
תודה על הניתוח המרתק של השיר!
הדבר היחיד שכדאי להוסיף הוא שהלחן מושפע למדי מסגנונו המלודי של סשה ארגוב, ואולי בעצם מתי וסשה גם יחד חייבים לא מעט למלחינים הרומנטיים של סוף המאה התשע-עשרה


חגית    20.01.03
כרגיל ניתוח מעניין ומקיף, ועוד על אחד השירים היותר מרגשים שיש למתי.
בכלל, כל התקליט הזה, "מתי", הוא תקליט סוחט רגש (שלא לומר דמעות). נדמה לי שזה משהו בעיבוד (מה אתם אומרים, מה גורם לו להיות כל כך מרגש?) המילים פשוט חודרות ישר אל הלב.
כך למשל כשמתי שר: "כשהצל בראשי" אפשר ממש לחוש איזו מועקה על הנפש. אגב המילה צל, שהיא מילה קצרה, מתארכת במנגינה ל: כש-ה-צל – נותן לצל לחלחל פנימה. השימוש במילה צל בהקשר פנימי זה דבר די גאוני (אהוד מנורי טיפוסי). בכלל יש בשיר כמה פנינות מילוליות, כמו: אנוח בסתר כנפו – כפל המשמעות של כנף הפסנתר וכנף מגוננת – נפלא.

באמת אין הרבה מה להוסיף על מה ששמרית אמרה, אבל יש לי השערה שבמקרה הזה אהוד מנור כתב את המילים למנגינה שקיבל ממתי, ולכן רוב הניתוח והפרשנות שלנו כאן הם בעצם "בדיעבד", ולא מתוך מחשבה לכתחילה של המלחין. אולי רק העיבוד יכול להיות במחשבה תחילה. (אבל אולי אני טועה?).

הבית ("כשהצל בראשי"...) במגמת ירידה מתמדת בסקוונצה, כל הזמן יש נפילות, חבטות. הוא כמו מרים את הראש ושוב נופל. ואז כשהוא מגיע לפסנתר הוא מרים את הראש: "ואני מנגן", וגם כשיש ירידה ("והפסנתר עלי שומר") היא עם מנגינה, לא נפילה. הנפילות בשלב המועקה, הן נפילות של קווינטה: כשהצל, מאיים וכו'; לעומת זאת בפזמון, בנגינה בפסנתר יש ניגוד מלא לכך בעליה בקווינטה: מנגן, ומגן וכו'.

החלק האינסטרומנטלי – מתחיל במילה: "מנגן" וכאילו יש אחריה נקודתיים (:) ואז נראה לי שזאת הפלגה בדימיון של המנגן – הוא מנגן בפסנתר, אבל מפליג למחוזות אחרים ושומע תזמורת של פרנק סינטרה.

אגב, אשמח מאוד אם מישהו יוכל לעזור לי בניתוח הרמוני של הסקוונצה.


שמרית    20.01.03
נקודה מעניינת:
מה גורם לתקליט "מתי" להיות כל כך מרגש, סוחט רגש ודמעות...?
יש לי כמה השערות...:
הטקסטים - כל הטקסטים באלבום נכתבו במיוחד למתי על ידי אהוד מנור. כמעט בכל שיר ניתן למצוא מילים שמסמלות עצב/יאוש/כאב/פחד וכו'..
כמה דוגמאות:
מי אמר לך שאני מלאך? - ""לרחף על אף המועקות" ,"מכל הכאבים אני מותש כל כך", "אני שונא ומקנא ומתענה","את אש הגהינום"...
שדה התעופה - "נגמרת לה תקופה אבל עוד בלב דוקר" , "האדמה שרופה ומה שנגמר נגמר..".
בלילות העיר - בשיר זה אומנם אין מושגים ישירים, אבל ניתן להרגיש מהמילים עצב כלשהו..עלילת השיר מתרחשת בלילה-דבר שמחזק את התחושות הנ"ל של עצב ובדידות.."איש אינו מכיר אותם עכשיו" ,"לבדם הם שוכבים לישון"..
ילד בן מאה, קולו של הכאב, אל תבכי בשבילי- הן ה-דוגמאות..ולדעתי "אל תבכי בשבילי" הוא ממש השיא, שיר כל כך מרגש..שבמנגינה של הפזמון אפשר אולי לדמיין גם את הבכי של המספר עצמו (כאשר הוא בעצם נשבר ובוכה למראה אהובתו הבוכייה, ובו זמנית מנסה לשכנעה להפסיק לבכות...)..
מבחינת לחן - פשוט אין מילים, מתי ממש "מלביש" את התווים על המילים בצורה שלא ניתנת לתאור! השתתפות קבוצת כלי המיתר מחברי התזמורת הפילהרמונית מעשירה את האלבום ואת התחושות שהוא מנסה להעביר(בהצלחה).. (תמיד אומרים שכינור הוא "כלי בוכה"..).
הקולות רקע המיוחדים, שחוזרים, מדגישים (בלילות העיר, קולו של הכאב..), אין מה לומר - אלבום מושקע מאוד, אבל מאוד...
ואני חושבת שעוד לפני ששומעים את האלבום, ניתן להתחיל לחוש את האוירה שלו.: מספיק מבט אחד לתמונה שנמצאת בלב החוברת, כדי להרגיש איך טיפות הגשם הרבות יכולות להיות משולות לדמעות...


עומר ק    11.02.06
נהנתי מאוד לקרא את הניתוח שלכם על השיר, ממש הרגשתי את המחשבה והרגש שהושקעו כאן..
כל הכבוד!
רציתי להעיר ואם אפשר גם להאיר נקודה קטנה שמצאה חן בעיני במילות השיר דווקא:
השימוש במושג ה"צל" בתור תאור יגון האדם הוא מדהים בעייני, משום שהצל מבחינה פיזית מהווה את השתקפות האדם ואילו בשיר הצל מייצג חלק מנפשו של האדם בעצם, כאשר אותו חלק מעיק עליו...
באשר ללחן ביחס למילים - אני חושב ששמרית עשתה כאן ניתוח יוצא מהכלל, ואין לי מה להוסיף....


תגובות נוספות ניתן לשלוח בדואר אלקטרוני.