מאת חגית 24.7.02
מתוך האלבום "אחד לאחד"
* בדף האלבום מילים וקובץ להשמעה

מתי סיפר שהוא ראה את השיר בעיתון תוך כדי הליכה, וכשהוא קרא את המילים הוא נשתל במקום. נדמה לי שכך הוא עשה גם בהלחנה: יש אלמנט של שתילה במקום: במלודיה כמעט לא קורה כלום, יש תבנית אחת שחוזרת בכל משפט לאורך כל השיר, והמרווח הגדול ביותר במנגינה הוא של טרצה (שני טונים).
אבל הפשטות הכמעט-מונוטוניות של המנגינה היא, לדעתי, גם הגאוניות שבשיר: המלים כל כך חזקות; מתי כאילו רצה לתת להן לבוא לידי ביטוי ולא לכסותן במלודיה קופצנית.
ועם הביצוע הנפלא שלו - השיר עובד כל כך חזק, כך שאני עוד לא פגשתי מישהו שנשאר אדיש כלפיו.
לגבי התבנית החוזרת - אין משפט בשיר הזה שמסתיים בירידה במנגינה, תמיד הצליל האחרון במשפט גבוה מקודמו, אפילו בסוף השיר ("אז הייתי חוזר"). פעם חשבתי שזה נותן איזושהי תחושה של שאיפה כלפי מעלה כל הזמן, אבל עכשיו נראה לי שזה בעיקר נותן תחושה של חוסר מנוחה, לא יכול לסיים משפט בנוחות. כאילו כל מילה שהוא אומר קשה לו, לא מוצא נחמה בשום דבר, אפילו כשהוא מדבר, למשל, על 'לשונה שידעה תפנוקים' - הזכרון לא מנחם. הצער והאבל בשיר הזה הם טוטאליים.
התבנית החוזרת היא סביב צליל אחד שמשמש כמעט כמו נקודת עוגב קבועה, כאשר התנועה מרחשת ביד שמאל, דבר שמזכיר מאוד את סונטת אור ירח של בטהובן, עם האקורדים המפורקים ביד שמאל.

מבחינה הרמונית (כאן אשמח אם תעזרו לי) - זה מתחיל במהלכים פשוטים יחסית: מעבר מדרגה ראשונה לרביעית; מעבר למקבילה המז'ורית ["לא תשוב עוד לפקוד את שדותיי החוטאים"] - אבל אח"כ זה מתחיל להיות מסובך (זה גם המקום שבו רוב האנשים מתחילים לזייף...)
ויש כמובן המודולציות, המעבר לסולם אחר, שיוצרות מתח בשיר ותחושה של הליכה לקראת השיא שנמצא בשתי השורות האחרונות של השיר.


תגובות:

שי קדמי    24.7.02
אהבתי מאוד את הניתוח שעשית כאן. באמת, גרם לי לחשוב על הדברים בצורה טיפה אחרת. אבל לגבי הניתוח ההרמוני, אני חושב שטיפה טעית... אלא אם כן לא הבנתי את כוונתך (אני מוציא את השיר ברגע זה). מתחיל כאמור בCm אך הולך לG\B, ולא לדרגה רביעית כמו שציינת. הולך לדרגה שביעית מונמכת, דרגה שישית, ואז הוא הולך לרביעית מינור. עושה מהלך של שניה חמישית ראשונה בכאילו, שזה בעצם ע"פ הסולם, חמישית, ראשונה רביעית. הולך לשביעית ואז לשלישית (שוב מהלך של שניה חמישית ראשונה בכאילו). כאן יש הרמוניה קסומה שמעבירה בחזרה לדו מינור, והיא לדעתי Ebsus4-maj7 ללא הדרגה השלישית. זאת עד כה. :)
תיקון: הוא לא חוזר לדו מינור אלא משתמש במי במול כדומיננטה ללה במול. ולא יודע אם שמת לב, כמעט כל אקורד שני הוא בעל דרגת המתח 6, שהיא מחוץ לסולם המינורי בעליל (מודוס דורי), תורם למתח, סערת רגשות. עליי זה בכל אופן השפיע.
טוב, אני פורש כאן. אפשר לנתח את זה, אבל זה פשוט פסיכופתי מדי. הוא גאון


חגית    26.7.02
זה יפה מה שאמרת על הדרגה ה-6.
באשר למעבר לרביעית ולמקביל המז'ורי - התכוונתי כמובן למשפט ההרמוני כולו, כפי שהראית זאת יפה. (המקביל המז'ורי הוא Eb - אליו מתי מגיע במשפט: "אל שדותיי החוטאים").


שי קדמי    26.7.02
תודה על ההבהרה :)
בכל אופן, אני רואה שזה באמת קשה להמשיך לנתח את זה מכאן.
Ab6 | Ao D7 | Bmaj7 C6 | F F\Eb| Bb\D | Bbm\Db| Fm Fm\Eb| | Do G7 (Co)||
כבר אחרי הלה במול שש כבר קשה לבין מה הולך כאן. אפשר לחשוב שזה שניה חמישית ראשונה, אבל הסי במול תוקע. זה מביא אותנו למסקנה שצריכים להסתמך רק על האוזן שתוביל אותנו, גם אם זה נראה לא הגיוני מבחינה הרמונית, כי זה נשמע פיצוץ, ולא מוזר בכלל.
החלק שבו רוב הזמרים מתחילים לזייף הוא החלק בין המעברי סולמות, הדו מוקטן הזה שמעביר לדו דיאז מינור, ואחרי זה גם במודולציה השני, והשלישית, והרביעית. :) המעברים בין המודולציות נורא קשות לשירה. חבר שלי לקח את זה כאתגר. :)


גלעד כהן    16.8.02

נהניתי לקרוא את ניתוחיכם, חגית ושי. אולי אצליח לעזור בניתוח ההרמוני. תחילה אפרט את ההתפתחות מאקורד לאקורד ולבסוף אסכם את המהלך ההרמוני כולו:
הערה: בשל בעיות מחשב אסמן חצי מוקטן ב- HD.

המהלך מתחיל בטוניקה, אז מתחילה סטייה (טוניזציה) של דרגה רביעית באמצעות דומיננט סקונד-אקורד (דו מז'ור בס סי במול).

| Cm | G7/B | C7/Bb | Fm/Ab Fm |

הדרגה הרביעית מקבלת ביסוס באמצעות מהלך שניה חמישית רגיל, באמצעות סול חצי מוקטן (ולא מוקטן!) ודו 7. זה מהלך טוניזציה רגיל ולכן איני מסכים עם ה"לכאורה" שהוספת, שי. אז מתרחשת סטייה נוספת למקביל המז'ורי, שוב באמצעות שניה חמישית. המי במול מקבל 7 ומוביל אותנו לשישית (לה במול).

| Ghd C7 | Fm | Bb7sus4 | Ebmag7 Eb7 |

כאן מגיע מהלך חריג: הלה חצי מוקטן והרה 7 מהווים כביכול שנייה חמישית לסול, אולם במקום סול מגיע סי במול. הסיבה שהמהלך מצלצל טוב היא שהבס היורד מרה לדו מצלצל כמו סקונד-אקורד שעומד להיפתר לסול מינור סקסט - הסי במול שמגיע לא שונה ממנו בהרבה: הוא המינור המקביל, וגם נמצא על הבס ה"נכון". הסי במול והדו7 משמשים כמהלך רביעית-חמישית לטוניזציה מקומית של פה מז'ור (רביעית מז'ורית בסולם המקורי). הפה מקבל סקונד אקורד ומוביל אותנו לסי במול, מז'ור ואז מינור.

| Abmag7 | Ahd D7 /C | Bbmag7 C7 | F F7/Eb |

האידיום של אקורד מז'ורי שהופך למינורי מהווה במוסיקה קלאסית פעמים רבות הצבעה על דרגה רביעית: כך גם כאן. מתברר שהסי במול הוא רביעית לפה מינור - הרביעית של הסולם המקורי. החזרה לדו מינור היא באמצעות קדנצה אותנטית רגילה של שניה-חמישית.

| Bb/D | Bbm/Db | Fm Fm/Eb | Dhd G7 |

לסיכום: יצאנו מראשונה לדרגה רביעית. כאן מתרחש מהלך ארוך במעגל הקווינטות שלמעשה, כמו שציינה חגית, לא מתרחשת בו תנועה אמיתית: המהלכים הקווינטיאליים (חמישית- ראשונה, אם באמצעות סקונד-אקורד או ספט ואם באמצעות שנייה - חמישית) חוזרים חזרה לרביעית מז'ורית (סוף שורה שלישית) ואז למינורית (שורה רביעית). משם - חזרה לטוניקה דרך דומיננטה.
אני חושב שאפשר לומר שדווקא ריבוי המהלכים הקווינטיאליים בשיר, דרך דומיננטה, מדגישים את היעדר הסוב-דומיננטה. לכן המבנה ההרמוני הכולל של ראשונה - רביעית מורחבת - {חמישית} - ראשונה, "מפצה" על היעדר הסוב-דומיננטה.

מקווה שהצלחתי לעזור. אשמח לשמוע מכם.

גלעד כהן.

נ.ב.
את הדו דיאז מינור ב"הנה הנה" ניתן לראות בשתי דרכים:
1. מיקסטורה של אקורד נפוליטני, שכן נפוליטני אמור להיות מינורי. זה פיתרון בעייתי כי הדו דיאז מינור לא מוביל ישירות לדומיננטה כפי שנדרש מנפוליטני.
2. אקורד הדו דיאז מינור "צובע" למעשה את הצליל המוביל לאקורד רה7,9, שהוא כמובן מהווה דומיננטה שניונית לסול - הדומיננטה לסולם המקורי. תופעה זו מופיעה רבות אצל דביוסי, ראוול ושאר חז"לינו, כאשר צליל "נצבע" באמצעות אקורד שלם, שאין לו למעשה תפקיד הרמוני. לדעתי זו כוונתו של מתי, כך שהדו דיאז רק מהווה מעבר מהדו מז'ור שמסיים את הבית אל הרה מז'ור, למהלך שנייה - חמישית.


תגובות נוספות ניתן לשלוח בדואר אלקטרוני.