מאת שמרית 13.10.02
מתוך האלבום "סוף היום"
* בדף האלבום מילים וקובץ להשמעה

איזה שיר, איזה שיר....מכירים? מצויין! , לא מכירים? רוצו עכשיו לשמוע!!!.
טוב...החלטתי לנתח את השיר הזה כיוון שיש בו כל כך הרבה רעיונות והוא כל כך מעניין, כמובן שאני לא אדבר על הכל (בשביל זה גם אתם פה...). אז אני אתחיל לנתח (לפי ראות עיניי) ואתם מוזמנים להצטרף:
בכלליות: בשיר יש ניגוד קל, מצד אחד מדובר על לילה, ומצפים למנגינה שקטה, שלווה ואיטית, אך מצד שני ניתן לשמוע בדיוק את הניגוד: לחן קצבי, מהלכים הרמוניים שגורמים לנו להישאר ערניים ביותר, וכך גם לדמות בעלילה עצמה...
מבנה השיר מגוון: 4 חלקים שונים (ומיוחדים...), שחוזרים לסירוגין לאורך השיר:
פתיחה2x,א, ב, (פתיחה), א, ב, ג(אבל לא...), ד(עורי אלי..), א, ב, ג, ד, א, ב, ג, ג, פתיחה.

פתיחה- מנוגנת פעמיים. מורכבת מרצף אקורדים עולה:
Cm9 , C#m9 , F9/D , D9 , D7 רצף זה יוצר תחושה של ערפול כלשהו (כל פעם שאני שומעת את זה, אני נוטה לדמיין איזו טירה מוזרה, עזובה ומפחידה בלילה...עזבו, הדמיון שלי עובד שעות נוספות..). רצף זה מנוגן כאמור פעמיים כאשר בפעם הראשונה ניתן לחשוב שאכן זה יהיה שיר לילה שקט ואיטי, אך בפעם השנייה מצטרפים התופים (אומנם בשקט...), וגורמים להבין שמכאן והלאה באמת אף אחד לא ירדם.... זאת ועוד: את הפעם הראשונה של הפתיחה ניתן אולי להשוות לניסיון השינה של המספר, אך בפעם השנייה (עם הצטרפות התופים) ניתן להבין שהוא לא הצליח...
כמו כן, מהלך האקורדים בפתיחה חוזר על עצמו במהלך השיר, ולעיתים רק שני האקורדים הראשונים.
חלק א'- מהלכים מעניינים במנגינה:
"כבר מאוחר"- המנעד הגדול שנוצר בשירה בין סיb ל-סול (סקסטה גדולה), גורמת לשאיפה מסוימת, עלייה במנגינה שכאילו מראה את הרצון של המספר להתחיל לספר דבר מה . לאחר ניתן לשמוע מנעד גדול אף יותר ("ואחד משנינו...") בין סול ל-סיb (שבעה וחצי טונים) משפט זה, שמתחיל בעלייה ולאחר שומעים ירידה במנגינה, בעצם משקף מן אכזבה (אולי ייאוש..) של המספר:
"ואחד משנינו לא ירדם", וגם בחלק השני "וכל מה שלא קרה מסרב".
בחלק השני של הבית, לאחר ה"כבר מאוחר", ניתן לשמוע בסינקופה את רצף האקורדים: Cm9 , C#m9 (אולי ניסיון להדגיש ולהעצים את העובדה שעדיין מאוחר והוא ער, וכאילו כל סינקופה מסמנת יותר עירנות...).
חלק ב'- "איך הדברים מסתבכים...". את הסיבוך של הדברים ניתן לשמוע ע"י 2 אלמנטים מרכזיים:
1.העלייה שקיימת במנגינה, וגם באקורדים: Eb , Eø , Gm/F , F#0
2.העבודה המצוינת של הגיטרה החשמלית שגורמת למאזין לחוש כיצד הדברים מסתבכים במהירות...
השורה האחרונה של חלק זה ("בדידותי עוד לא למדה לבקש") זהה לשורה מחלק א' ("ואחד משנינו לא ירדם") , פרט למרווח האוקטבה המופיע פה בתחילה.
חלק ג'- " אבל לא, לא, לא...". ה"לא" בחלק זה מודגש קולי- על ידי השירה שעולה במנגינה ובעוצמה, ומודגש כלי- על ידי הסינקופות הרבות. לדעתי המספר רוצה להדגיש שלמרות הספק שהוא חש בקשר לאהובתו ("עורי אלי...תני לי סימן שאת עוד לצידי" , "וגופך שוב מתרחק מגופי"), הם ישנים יחד ומכירים האחד את השני, זוהי עובדה, והם "לא עוד כמו שני זרים" (אף על פי שניתן לחוש לאורך השיר הרגשה של התרחקות או חשש,כאילו המספר אינו מרגיש חופשי לגמרי עם נערתו..). כאמור, ההדגשה העיקרית היא של ה"לא", שאולי מטרתה לבטל את כל הספקות שהיו למספר ואף למאזינים על היחסים בין השניים...
חלק ד'- "עורי אלי...". חלק שקט יותר ורגוע מבחינה כלית (תופים שקטים יותר) וגם מבחינה קולית (קול שקט וחלש יותר). תחושה של שלווה, כאילו המספר מנסה להעיר את הנערה משנתה ופועל בעדינות ככל האפשר. אך לאחר השורה "תני לי סימן" יש מעין מעבר מיוחד (גאוני! גאוני!), מבוצע על ידי גיטרות חשמליות, שבעצם "מחזיר" אותנו להמשך השיר: לתופים, לסינקופות ולהמשך העלילה...
לסיכום: טוב, זה היה הניתוח (לפי ראות עיניי כמובן..). נו, אין לי מה לומר.. שיר ג-א-ו-נ-י!!!. אני יכולה לשמוע (גם) את השיר הזה מתנגן 100 פעם ללא הפסקה ופשוט לא ימאס לי!!!
לחן נפלא, עיבוד מצויין, ביצוע א-ד-י-ר!!! (דיסק מעולה!!!) ומתי כספי אחד ויחיד!!! .




תגובות:

בועז    13.10.02
טוב, מעבר לזה שהשיר הזה הוא אחד מהשירים הלא מוכרים ושלא יצאו בתור להיטים, הוא שיר נהדר, אחד מהאהובים עליי, משמיעה ראשונה.
לנתח את השיר מבחינה מוזיקלית קצת גדול עליי, אבל מבחינה מילולית:
השיר יוצר אצלי רושם של זוג שנפגש רק, והגבר מנסה ליצור אינטימיות - "בדידותך מחרישה, בדידותי עוד לא למדה לבקש" - יש כאן נסיון לתקשר עם הצד השני, אך מפאת ההיכרות הקצרה, יש קושי
"הלילה תם, וגופך שוב מתרחק מגופי...אל תשאלי, גם אני עצמי זקוק לתשובה" - יש איזו התקעות (שוב) - התרחקות לאחר ההתקרבות הראשונית בין השניים, ואז "..ושוב האור יחזור מסנוור עיניים.." המממ חם שם...
"..ובי, בלילי הפרטי, לא זרחה עדיין שום קרן אור.." - אולי הוא מחפש גם אהבה רוחנית, שלא מגיעה
"אבל לא....לא עוד כמו שני זרים" - הם כבר אחרי...
ובין הפזמון הראשון ("איך הדברים מסתבכים להם כך בלילה..")
ובין השני ("איך הדברים נפתרים להם כך עם שחר ואיך לא קשה לחייך למראה פני נערה ישנה..") - רואים, שהייתה איזו התפתחות, ובה הזוג עברו ממצב זרות למצב בה הם יודעים זה את זה...
בכל אופן, זו הפרשנות שלי, וזו התחושה שאני מקבל עם שמיעת השיר
מיותר לציין, שאין מצב שיימאס השיר הזה ever!!


חגית    25.10.02
שמרית, כל הכבוד. איזה כיף שאת תמיד משקיעה, מחלקת לנו את השיר, כותבת את המרווחים ואת האקורדים. תודה. באמת. נסיתי גם אני את כוחי בניתוח והסתבר שכמעט כל רעיון שעלה בי כבר נכתב על ידך, וגם מצאת כל כך הרבה דברים שאני לא שמתי לב אליהם (סינקופות, שוב) ובכל זאת:

נראה לי שהדבר הבולט בשיר זה העיבוד. כל כך עשיר ומעניין כך שתמיד יש למה להקשיב. למשל החצוצרות לכל אורך השיר עונות לזמר בכל פעם שהמנגינה מפסיקה ("כבר מאוחר" – חצוצרות; "אחד משנינו לא יירדם" – חצוצרות; וגם – "תני לי סימן" – חצוצרות).
דבר נוסף בעיבוד זה ריבוי המצילות – כל הזמן crash–ים ו ride-ים (אני מקווה שאלה השמות הנכונים), הופך את השיר למלא צלצולים, ובבלנס הכללי הגבוהים יותר חזקים.
יש גם בס קופצני – מוסיף לערנות הכללית.
בקשר לתפקיד הגיטרות ב"איך הדברים מסתבכים" – אכן קטע מעולה, הגיטרות מלוות את כיוון המנגינה בעלייה "איך הדברים משתנים להם כך" במשפטים מהירים של הסתבכות, עד שהם יורדים בנפילה חופשית, כשהמנגינה יורדת ב"כך בלילה".

זה מעניין מה שבועז אומר, על כך שמדובר בזוג ללילה אחד, או זוג בתחילת הדרך. באמת נשמע הגיוני. אבל אני תמיד חשבתי שזה זוג ותיק, וכשהוא אומר: "לא לא לא..." הוא נורא לא רוצה שזה יקרה, להיות כמו שני זרים, אבל זה משהו שקורה להם כבר זמן מה. עכשיו אני חושבת שזה שיר על הריקנות והבדידות של אחרי.

מעניין להשוות בין ה"לא לא לא לא" לבין "בלי חוה אין שלוה לא לא לא". תמיד חשבתי שב"בלי חוה" מתי כתב את המנגינה (הלא שגרתית, יש לומר), והדרך של אהוד מנור לצלוח אותה בשלום היתה בעזרת ה"לא לא לא" (אילו מילים אחרות אפשר להכניס שם?). אני לא יודעת אם זה נכון. אבל משום מה, במקרה של שיר מלילה אני חושבת שהמילים היו קודם, וה"לא לא" הם תוספת או הרחבה של מתי. מה דעתכם?

ושאלה: לי יש תחושה שיש בשיר הרבה קפיצות של אוקטבות (או כמעט-אוקטבות) מנמוך לגבוה: "ו-אחד" (אחרי "כבר מאוחר"); ו-כל (לפני: "מה שלא קרה") וגם כמובן ב"ללללא" בקפיצה לפלצט. והשאלה היא האם עוד מישהו שומע את מה שאני שומעת - לי נדמה שיש הד של אוקטבה אחרי "כך בלילה ואיך", יש מין הד, "ההה" כזה, שהוא קפיצה של אוקטבה מצליל הגיטרות בסוף הירידה (הנפילה החופשית) שלהן.


תגובות נוספות ניתן לשלוח בדואר אלקטרוני.